מיני אלבום בקלסר

לפני כמה חודשים חגגנו לאמא שלי יום הולדת 70 בטיול משפחתי לגנים הבהאים.
היה יום מקסים, יצאו תמונות נהדרות, וממש התבקש להכין לאמא שלי מיני אלבום עם התמונות.

בניתי לבד את הקלסר. הדרכה כאן. והחלטתי לבדוק את הקונספט של מיני בתוך קלסר.
הכנתי את המיני בגודל שמאפשר לשלב בצוכו תמונות רגילות 10X15 ס"מ, בנוחות, ועוד משאיר קצת מקום לעיצוב.

תובנות בסוף.

הכריכה:

הדפים:

כמה תקריבים על דפים שאני יותר אוהבת:

תובנות:

1. מיני בקלסר - מצאתי חיסרון אחד מרכזי. בגלל המנגנון הכריכה ארוכה בצורה משמעותית מהדפים בפנים. זה אומר שכשמדפדפים רואים בצדדים, מעבר לדף, את הכריכה. זה לא נורא, אבל צריך לקחת את זה בחשבון בעיצוב של הכריכה הפנימית.

2. המנגנון גורם למיני להיות יותר גדול.

3. המנגנון מרגיש מאוד יציב ומאוד חזק. הרבה יותר מהשדרה שבונים לבד ומקפלים כך שהדפים בפנים יודבקו אליה.

4. ניסיתי במיני הזה קונספט קצת שונה. הדפים המדוגמים לא מכסים את כל הדפים השחורים, אלא מגיעים רק עד אזור המנגנון. כלומר לא הדבקתי אותם כרגיל על כל הדף השחור, וחוררתי עליהם. כתוצאה מכך יש אינטש שחור בצד של כל דף איפה שהמנגנון. מצד אחד זה נחמד. קצת כמו תמונות פולורויד (המסגרת לא סימטרית). מצד שני זה מגדיל את תחושת הצבע השחור במיני. לא סגורה מה אני מרגישה לגבי זה.

5. לכל התמונות שמתי מאטינג לבן. בעוד המיני עצמו שחור. פשוט הרגשתי שאני לא רוצה להעמיס עוד שחור. וגם לא בא לי על מסגרת שחורה לתמונות. לי זה לא מפריע בעין, אבל אולי זה קצת מוזר?

6. המיני מאפשר הדבקת תמונות בגודל אמיתי, 10X15 ס"מ, ישר מחנות הצילום. ועוד משאיר מקום לקצת קישוטים. אם תחפשו אותם תראו שיש שלושה עמודים כאלה. לייק. זה אומר שאפשר להכין כזה מיני במתנה לאנשים שלא יוצרים סקראפ, ולקוות שהם אכן ידביקו וישלבו בו תמונות.

7. אני מאוד אוהבת את הכריכה. צבעונית. עליזה. שמחה. צבעים משגעים. יכולה להסתכל עליה בלי סוף. מפריע לי קצת שהיא לא מספיק מחוברת למה שקורה בתוך האלבום...

מארז כרטיסי ברכה

שרון, חברה שלי מהעבודה חגגה יום הולדת.
היא אוהבת ניירות ומשחקת איתם בעצמה.
אז הכנתי לה מתנה סמלית, שקיוויתי שתהיה לגמרי בסגנון שלה.

מארז כרטיסי ברכה, עם שלושה כרטיסים:

הכרטיסים:

מציצים מתוך המארז:

והמארז עצמו:

תובנות:

1. הכיתובים בזהב על שלושת הכרטיסים - מדבקות ברכות לארועים זהב של יעל יניב. ועל המארז יש דגלון שקוף שלה.

2. המארז לא יצא מושלם. צריכה לשפר את החיתוכים שלו שיהיו יותר מדוייקים.

3. הוספתי פה ושם אבני חן קטנות בצבע זהב.

4. מאוד מינימלי אבל עושה את העבודה.

וולום, קופסה, כרטיס, הדרכה

בקבוצת הפייסבוק של רעות הועלה אתגר וולום.
זה גרם לי להוציא מההשקית את דף הוולום שרכשתי, רק כדי לגלות שהוא התעגל לו.
לא התחלה טובה להכרות עם חומר ):

הכנתי שני כרטיסים, בהם הולום משמש כחומר בבסיס של הכרטיס. אבל לא הייתי מרוצה מהם.
אז ביום למחרת חזרתי מלאת אנרגיה, והכנתי קופסה, כשהולוס לא משמש כבסיס, אלא כקישוט.


הנה הקופסה:

הבסיס אפור כהה (ולא שחור כמו שזה נראה בתמונה).

 והוולום המקשט כפרח:

הפריסה להכנת הקופסה:

הפריסה להכנת המכסה:

הכרטיס הראשון:

 והכרטיס השני:

תובנות:

1. חומר חדש עבורי. עוד לא גיבשתי דיעה. 

2. בתמונות בפינטרסט הכל נראה מושלם עם הוולום. אבל כשהעברתי אותו בתבנית הבלטה (בכרטיס השני) לא כל כך אהבתי את מה שיצא.

3. עניין הדבק מאוד בעייתי עם הוולום. כמו שנגה (גברת פם) כתבה בסקירה שלה על הדבקים שעובדים עם וולום - הדבק הנוזלי (טאקי) עושה בוולום גלים כשהוא מתייבש (אפשר לראות את זה בכרטיס הראשון). אז עברתי לדו"צ (בקופסה). שזה אומר שחייבים לכסות את אזור ההדבקה.

4. בכרטיס הראשון עצבן אותי שהפרח הקטן העליון יצא ממורכז. לא נעים לי בעין. 

5. בשני הכרטיסים רואים שהנייר התעגל לי בשקית. מעצבן.

6. הוולום התפנצץ בלי בעיה בפאנצים.

שפריצים

שני כרטיסים, קצת שונים מהסגנון הרגיל שלי, ואני ממש אוהבת!

כרטיס ראשון:

כרטיס שני:

תובנות:

1. אני לגמרי בקטע של שפריצים של צבע, אבל לא ממש מסוגלת ליצור אותם לבד בהשפרצה ספונטנית (ומתפללת) עם מכחול, אז קניתי לי סט חותמות. הם לא שולחים לארץ, ואני הייתי מקובעת. ממש חייבת. אובססיה קלה שלא ידעה מנוח עד שהצלחתי להשיג אותם... סקראפרית אמיתית או לא? יקר מאוש באטסי, אבל זה הסט למי שממש חייבת (כמוני) קישור לחותמות באטסי.

2. חוזרת קצת להשתמש בתבניות ההבלטה שלי. בכל זאת עשיתי להן קופסה כזאת יפה, אז חייבים להשתמש, לא?

3. שילובים של ורוד ואפור - עדיין להיט.

4. מדבקות ואויתיות של יעל יניב, כרגיל (:

מחברת - אבל קצת אחרת

נראה לי שסיימתי את הזמנות המחברות לשנה זו. 
62 מחברות עד עכשיו. 

תובנות? כשעושים עשרות מאותו סוג היצירתיות נכבית. שזה אומר שאתמול רציתי לשבת להכין משהו אחר, והמח שלי היה לגמרי ריק! לא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר. 
אז מצאתי את עצמי מכינה עוד מחברת (בשבילי לשם שינוי), אבל בסגנון אחר. 

פרקתי איתה. עטפתי בשחור לגמרי. בלי חלוקה מקדימה. והתייחסתי אליה כאל דף אלבום / כרטיס ברכה. 

זה אחר, אבל לא סגורה על זה.


עם הסגירה של הגומי:

ובלי הגומי (שעושה קצת רעש ביניים): 

 ותקריבים:

והצד האחורי:

תובנות:

1. אני ממש אוהבת להכין מחברות. אבל שמתי לב שבתקופות שבהן אני מכינה המון מחברות אני פחות יצירתית בדברים אחרים. מה שמראה שכמו בכל דבר אחר בחיים - לא נחמד להגזים בשום דבר (:

2. פעם שניה שאני מפרקת מחברת. עדיין מפתיע אותי כמה שזה פשוט.

3. אני מאוד אוהבת את הסגירה של הגומי, אבל חייבת לציין שהיא קצת "מלכלכת" את המראה הנקי מקדימה. וזה חלק ממה גרם לי לנסות להגיע למחברת עם מראה לא מחולק, כי כשיש חלוקה לשני צבעים מקדימה, ועוד גומי, זה יוצר קצת יותר מדי חלוקות לטעמי. מקווה שלמשהו יש מושג על מה ברברתי כאן (:

4. לא סגורה על הקישוט של הכריכה הקדמית. כאילו, זה בסדר, אבל לא מעבר. מבינות למה אני מתכוונת?

5. מדבקות, כרגיל,  יעל יניב.

מתנות קטנות

מזמן לא יצא לי להכין מעמדי עטים מעץ.
למרות שכבר הכנתי כלי די דומה מנייר, עדיין לכלי מהעץ יש נוכחות אחרת.

אז הנה שני כלים חדשים:

את הראשון הכנתי להחלפה קטנה בין חברות:

והשני היה מתנה לגברת פם שחגגה יום הולדת:

תובנות:

1. יש כאלה שמעדיפים להשאיר את העץ טבעי. אני אישית חושבת שכשהכלי צבוע הוא נראה יותר איכותי ומשודרג.

2. מאוד אוהבת את שני צבעי הבסיס האלה. ורוד בייבי לכלי הראשון ואפור לכלי התחתון.

3. הדבקה של דגלון או משהו קטן בפנים, בתוך הכלי, מוסיפה המון.

4. מאטינג אפור לכלי אפור עם רקע אור - לא תורם כלום ):

5. כשאומרים לך להכין משהו קטן להחלפה קטנה, לזכור שבעצם מדברים על החלפה גדולה ומושקעת, כמו מיני אלבום, ולא להכין כלי לעטים! אבוי לבושה (: