יום שבת, 28 בדצמבר 2013

זה זוחל?

בחודשים האחרונים כמה חברות שלי ילדו. זה אומר כמובן - מתנות (:
בהשראת כמה נחשושים שראיתי לאורך השנים, החלטתי לנסות להכין אחד לבד.
ואם כבר, אז למה לעצור באחד אם אפשר להכין חמישה? (:

התמונות  יצאו גרועות במיוחד ):.
הנחשים האלו פשוט לא יודעים להצטלם!!!!! ):

בצורה מפתיעה - מכל התינוקות - רק אחת הייתה בת - תמרי (:
והיא כמובן קיבלה נחשוש ורוד (:



וכדי שתראו קצת את שילובי הבדים:





שלושת האחרים היו בנים - אלון, אופיר ואיתמר:



ומאחר ושוב אי אפשר לראות בתמונה הגדולה את שילובי הבדים, אז הנה תקריב:



הכנתי שלושה נחשים מהבדים האלה (:
זאת כנראה הפעם היחידה על הגלובוס בה אני חושבת שבחירת בדי הבנים הייתה יותר יפה.
נכון שהאפור עם הנקודות הזה הורס ברמות על????

הנחשוש האחרון היה לאחיין שלי רועי.
הוא כבר לא תינוק, אז הבדים יותר בוגרים.


אני יכולה לדווח בשמחה שרועי ישן עם הנחשוש במיטה כל לילה (:


תובנות:

1. תהליך ההכנה מ-א-ו-ד  קל!!!! מומלץ בחום. וזאת מתנת לידה נהדרת.

2. שני הנחשים הראשונים יצאו דקים. כנראה דקים מדי. מידות כל ריבוע היו 20 ס"מ על 22 ס"מ (מידות שלקחץי מהנחשוש של יעל קיפודים).
את שני הנחשים הבאים עשיתי כבר במידות מעט שונות: 22 ס"מ, על 25 ס"מ לכל ריבוע. עדיין קצת דק.
את הנחש של רועי, שבכלל כבר ילד גדול, כבר עשיתי במידות 22 ס"מ על 30 ס"מ. וזה יצא הכי יפה.

הנחש במידות הקטנות מתאים בול ל"אמבטיה" של עגלת התינוק, או לעריסה (:
הנחש במידות הגדולות יושב יופי במיטת נוער.

3. אני לא סובלת נחשושים. לכן סרבתי להוסיף עיניים ולשון. תתמודדו.

4. את הנחש מילאתי בפתיתי קלקר שאחותי השיגה מאיפה שהוא. נדמה לי שמ"מילגה". אל תנסו את זה בבית. למלא את הנחשים בחצר. זה מתפזר בכל מקום בתהליך המילוי, אפילו אם מאוד נזהרים. מי שלא מאמינה, שתשאל את אחותי (:

מזל טוב לכל חברותי היולדות! כן ירבו ורק שמחות (:


יום שבת, 21 בדצמבר 2013

מתנות

שתי חברות מהכיתה של עדי חגגו יום הולדת.
כשהן ראו את המחברת שהכנתי לעדי, הן שאלו אם אני יכולה להכין להן גם.

ואם כבר הכנתי מחברות, מתברר שלעדי יש חולשה ממש גדולה אליהן, והיא אימצה לעצמה אחת נוספת על הדרך (:


המחברת הראשונה - של עדי:







שלושת המחברות זכו בחידוש קטן - סימניה מחוברת למחברת.  





המחברת השניה:




  





והמחברת השלישית:












מאחר ומחברת לבד לא נראתה לי מספיקה, הכנתי לכל אחת מהן גם לוח מודעות.

הלוחות זהים לגמרי - פרט לסרט האמצעי. פעם תכלת כהה עם נקודות, ופעם תכלת בהיר עם עננים.

התמונה הראשונה הכי נכונה מבחינת הצבעים של הבדים.... הבד העליון הוא קנווס והתחתון פיקה.



מהתמונה הזאת הצבעים כבר מאוד חזקים. ממש התלבטתי אם להעלות בכלל את התמונות.
אז תזכרו שהצבעים יותר דומים לתמונה העליונה...













תובנות:

1.  דוגרי? הרבה יותר קל ללכת ולקנות מתנה ): מזל שאני נהנית מזה (:

2. הסימניה - להיט!!!! פינצצתי שני לבבות גדולים. הדבקתי אחד לשני כשבאמצע קצה של סרט. את חלקו העליון של  הסרט הדבקתי לצד הפנימי של הכריכה של המחברת, לפני שהסתרתי שם את כל ההדבקות. ממש פשוט. לשים לב שהסרט לא יהיה ארוך מדי, כדי שהסימניה לא תעבור את החלק התחתי של המחברת ותתקמט.

3. הכי אהבתי את הדפים במחברת השניה. הלבן עם הנקודות... וואהו (: אבל כל המחברות יצאו מקסימות.

4. איכשהו הצבעים בכל התמונות יצאו מאוד חזקים. במציאות הצבעים יותר רכים ועדינים. זה בולט במיוחד בלוחות המודעות, אבל גם במחברות. אני חושדת שזה בגלל הרקע הכל כך כהה. פעם הבאה כשאני משתמשת ברקע הזה - לעשות ניסוי גם על רקע בהיר יותר ולראות איך הצבעים של התוצר יוצאים...

5. הפרחים המפונצצים במחברת של עדי הודבקו עם נקודת דבק באמצע של הפרח. זה לא מספיק!!! העלים שלהם  כבר התקמטו בילקוט. הדבקתי אותם שוב כך שהפעם כל העלים מודבקים לדף. מקווה שהפעם יהיה מספיק חזק.

6. לילדות יש טעם משל עצמן. אני נוטה להחליט עבורן מה יפה (בעיני כמובן).  הפעם נתתי לעדי לבחור לבד את הדפים לפני שהתחלתי. מהרגע שראתה את הדף הצהוב עם הפרחים (זה מהמחברת שלה) - הייתה מאוהבת. צריך לקחת את זה בחשבון כשמכינים להם משהו (: ועוד משהו, הילדות מאוד אוהבות פנינים מודבקות (: צריכה לזכור גם את זה.

יום שבת, 14 בדצמבר 2013

זה בכלל היה מגש להצגת אבנים

בתקופה האחרונה אני עסוקה בעיצוב מחודש של החדרים של נועה ועדי.
כחלק מזה חיפשתי משהו מעץ, עם תאים, לציפוי בנייר.

או לא יודעת איך לקרוא לזה בדיוק.
זה סוג של מגירת דפוס / בית בובות.
לקח לי המון זמן למצוא משהו שיכול להתאים, וגם כשמצאתי זאת הייתה פשרה.

ובכל זאת יצא נחמד (:

זוכרים שהמצלמה שלי מקולקלת? בנתיים אלה התמונות שהצלחתי להוציא ממנה בשניה האחרונה לפני שמסרתי אותה לתיקון ):



וכמה תקריבים על חלק מהתאים...









תובנות:

1. לא תאמינו מה זה. זה סוג של מגש להצגת אבנים!!. הגעתי אליו דרך הבלוג של קשת שהכינה את זה פעם ונתנה ברשומה שלה את שם החנות:  StoneAge - חנות ברמת-גן שמוכרת קריסטלים ואבנים. עלה 50 שח.

2. גודל כל תא בערך 10X10 ס"מ. גם העומק 10 ס"מ. זה עמוק מדי! ומצד שני וזה לא מספיק גדול להכניס 
באמת כל מני דברים קטנים וחמודים. למשל, נועה רצתה להשתמש בזה כמעמד ללקים. אבל הם לא נכנסים 
בגובה. אז עכשיו צריך לחפש מיניאטורות קטנות. אולי פיות? אולי מזכוכית? נראה (:

3. הגודל של התאים לא ממש אחיד - אז זה דרש המון עבודת התאמה לגדלים של הניירות. כלומר, לא יכולתי 
לעבוד עם שבלונה. זה האריך את כל התהליך.

4. קודם לחתוך הכל ולהכניס לתאים ולראות איך יוצא מבחינת הסידור ושהגודל של כל רקע מתאים לתא. 
אח"כ להוציא אחד אחד (בעזרת הקצה של הסכין היפנית) ולהדביק. השתמשתי בסקוצ' ג'ל.

5. רוב התאים לא קושטו מעבר לנייר רקע. אני עוד לא יודעת מה אשים בפנים. ברור שחלק גדול מהתאים ישארו 
ריקים. ובכל זאת, לא רציתי להכביד עם קישוטים. גם ככה יצא מאוד עשיר ועמוס בעיניים. ולא רציתי שהעומס יכביד 
על מה שיוצג בתא....

6. את התאים שקושטו בדף חלק השתדלתי לקשט מעט. בקטנה. רק בשביל הכייף שלי (:

7. הצביעה הייתה בעייתית. זה הגיע בצבע חום. צבעתי בשתי שכבות של צבע לבן, עם מכחול. כי מאוד רציתי את
זה בצבע לבן. זה יצא ז-ו-ו-ע-ה!!! ראו מאוד את סמני המכחול, אפילו אחרי שכבה שניה. וזה לקח מלא זמן. אז 
חיפשתי בבית תרסיס צבע. היה לי רק ורוד. התפשרתי. יצא מעולה. 

8. כרגיל עבדתי עם חבילה אחת של 15X15. ככה כל התאים והדפים הרמוניים (:



יום שבת, 7 בדצמבר 2013

כיס - כן או לא?

נכון שהרבה זמן לא הכנתי מחברת?
ואתם הרי יודעים כמה שאני אוהבת אותן (:

רציתי לנסות משהו טיפה שונה.
התחשק לי לנסות להכין כיס לעיפרון או לעט.

משהו במצלמה שלי לא בסדר - אז התמונות באיכות ממש לא טובה, אבל ניתן להתרשם בכל זאת.









וזאת עדי, קורנת משמחה ומאושר, לאחר שביקשה וקיבלה את המחברת החדשה.




תובנות:

1. לתקן את המצלמה !!!!

2. להכין קצת יותר דברים שנשארים אצל הילדות שלי, ולא רק דברים לאחרים (:

3. המחברת עטופה הפעם בצורה אחרת - דף אחד לא מספיק לעטיפה. תמיד צריך דף משלים.
תמיד אני עוטפת בדף שלם, ומשלימה כך שהכריכה "בנויה" משני שלישי מהדף המרכזי ושליש מהדף המשלים.
הפעם גזרתי את הדף המרכזי לשני חלקים, ועטפתי איתו את החלק המרכזי של הכריכה הקדמית, והאחורית. בדף המשלים השתמשתי להשלמת החסר על אזור ה"שדרה", הדופן, של הכריכה. מקווה שמישהי הבינה מזה משהו (:
זה נותן look אחר. עוד לא החלטתי אם יותר יפה או לא.

4. אם משתמשים בצורת עטיפה זו, להקפיד שה"עובי / רוחב" של הדף על השדרה מקדימה ומאחורה יהיה זהה. זה אמנם מורגש רק כשהמחברת פרוסה כמו בתמונה הראשונה, אבל יהיה בכל זאת יותר מקצועי.

5. הכיס - מצד אחד זה ממש חמוד ועדי ממש התלהבה ומשתמשת בו. מצד שני זה דף, ולא בד, וזה מתקמט ועלול להקרע. וגם עושה לכריכה נפח כך שלא יהיה נח לכתוב על צד ימין של הדפים.

6. אם בכל זאת מתעקשים לעשות כיס, לתפור אותו (כמו שעשיתי) כי לא נראה לי שדבק יהיה מספיק חזק. ולא לשכוח לתת לכיס נפח, כדי שהעט / עיפרון יוכלו להכנס לתוכו.

7. אני חושבת שאנסה פעם ליצור כיס לפתקים או לסימניה, אבל נראה לי שהרעיון של כיס לעט על כריכת נייר לא ממש פרקטי ולא משהו שאיישם שוב.