יום שבת, 27 באוקטובר 2012

כל מני ...

הפוסט הזה יראה כמו גיבוב של דברים שלא קשורים אחד לשני ):
המון דברים שהכנתי ולא הספקתי לפרסם.
חלקם נמסר "חם מהתנור" ככה שאפילו אין תמונות נורמליות, רק תמונות אייפון. די מזעזעות
כשמעבירים אותן למחשב, אבל כן בחרתי לשתף כי הם חלק מחוויית היצירה שלי (:

תיק כלי איפור לחברה מהעבודה שחגגה יום הולדת:


הוא מרופד ב-לבד, בנוסף לפליזולין. ולכן הוא די רך ועבה.

ובמפנים:



תיק איפור קטן לבת דודה של בעלי:


מבפנים:
כמו שאפשר לראות - עדיין לא מרוצה מסגירת הריצרצ.
עובדת לפי ההדרכות. לפעמים זה מצליח, ולפעמים כמו בפעם הזאת, לא ):


יש לו בוקסינג בצד, שנותן לו נפח יפה וקצת יותר נוכחות.
מזה אני דווקא כן מרוצה (:



קופסת קורני מטופלת שהפכה לקופסה לדפי ממו.
לכל מי ששאלה מה זאת קופסת קורני - הנה קישור לדוגמא.
נצמדת במגנטים לדלת הכניסה או למקרר.
מתנה לשני הבנים של חברה מהעבודה שלי.
מה יותר מתאים ממפלצות?









שני משחקים נוספים שעשיתי עם וואשי.
לא הספקתי לצלם. רק באייפון. והם כבר נחטפו.
אז התמונות מזעזעות...

מכירים את המגנטים של פרסומות כאלה שמצמידים לנו לדלתות של הבית? אז בהשראת יעל יניב הכנתי כמה. התמונה מזעזעת, ולא רואים את האפקט של התלת מימד, אז תצטרכו להאמין לי....



ותופסנים מקושטים בוואשי




סלסלת חבל תפורה (כמו זו) לפי ההדרכה שנתנה לי פעם דיקלה:
קונים חבל בעובי 4 מ"מ או 6 מ"מ בטמבור, מלפפים סביבו רצועות בד ברוחב 3 סמ בערך, ותופרים בתפר זיגזג.



סלסלת קרושה שמצאה בית אצל רוני. עוד צילום של אייפון ):




מנורת לילה לפי ההדרכה של דנה ישראלי:
לא השתמשתי במפל אלא פליזולין רגיל. עדיין יצא יופי.
לא השתמשתי בסרט אלכסון בסגירות. למטה השתמשתי בסרט פונפונים. אהבתי.
למעלה בסרט רגיל - פחות אהבתי. פה הייתי צריכה ללכת לפי דנה ולעבוד עם סרט אלכסון להסתיר את המתכת.
סה"כ יצא מקסים!
זה לא עובר טוב בתמונה, והקיר מאחורה סגול אז גם אין קונטרסט, אבל באמת שזה יצא משגע (:




ולסיום, שני כרטיסי ברכה חדשים:





תובנות:
1. ריפוד תיק האיפור הופך עבודה פשוטה להרבה יותר מסובכת.
2. עדיין לא מצליחה לעשות את הסיומת היפה לריצרצים.
3. קשה לי להכין דברים לבנים ): מה אני אעשה, זה פשוט לא זורם לי ): 
4. הוואשי עדיין מגניב. אבל - יש כאלה שפשוט לא נדבקים טוב, ומהר מאוד משתחררים. אני מוצאת את עצמי מחזקת אותם עם דבק. אז מה הרעיון?

יום שבת, 20 באוקטובר 2012

דפי אלבום

במהלך השנה האחרונה הצטברו לי המון תמונות מקסימות על האייפון.
ברגע של מעשה (בכל זאת היה חופש...) הורדתי את התמונות הנבחרות והדפסתי אותן בחנות צילום.

אז יש לי שני דפים חדשים (:

הראשון על בסיס דף חום כהה, משלב קצת תפירה בדף.
אוהבת את הקונטרסט שמאפשר לי הרקע הכהה עם התמונה והקישוטים.
אני מאוד אוהבת את התוצאה הסופית.
 

 
 
 

השני על בסיס נייר קראפט.
בגלל הרקע בתמונה, השתמשתי בניירות קצת פחות אופייניים לי (:
גם הפעם הייתי מאוד מרוצה מהתוצאה (:




הרגשתי שקצת העמסתי עם הכתיבה, אבל הזכרונות יותר חשובים משלמות העיצוב, נכון? (:

תובנות:
1.אין על ניירות רקע חלקים. הם מאפשרים לתמונה לקפוץ החוצה. בכל זאת - לב העניין הוא התמונה.
2. אוהבת להשאיר space בעמודים.
3. אוהבת את השילוב של התפירה בדפים. לא להתעצל (:
4. להדפיס תמונות לעיתים יותר קרובות.

 

יום שבת, 13 באוקטובר 2012

משחקת עם וואשי

זה התחיל בתהיות כמו "מה לעזאזל עושים עם זה?".

זה המשיך בהתלהבות של "זה מגניב, אבל מה לעזאזל עושים עם זה?".

ולבסוף אחרי שקניתי כמה כי "הם כל כך יפים שאי אפשר לשלא לקנות", החלטתי שחייבים למצוא להם שימוש כלשהו...

אז השימוש שהכי אהבתי עד כה היה למסגרות לתמונה.

למה דווקא זה? הרי אפשר לעשות את זה מכל דף מדוגם...
נכון, אבל הוואשי מתלפף מצויין סביב כל הזויות המיוחדות של המסגרת.
הרבה יותר קל לתפעול מדף מדוגם.
לא צריך לדאוג לדפנות בנפרד. הליפוף שלו סביב המסגרת מטפל בדופן הפנימית והחיצונית.

המסגרת שיצאה לי הכי יפה עד עכשיו היא זאת.
השתמשתי בשלושה סוגים של וואשי.
החלק העליון - וואשי מבד מהיריד של נתנאלה.
החלק התחתון - וואשי מנייר שקניתי אצל שוקה, אבל ראיתי מאז בעוד מקומות.
התחרה החומה - עוד וואשי מהיריד של נתנאלה. זה בעצם סוג של תחרה עם פס דבק צמוד.

אחרי שסיימתי להכין את המסגרת, חיפשתי תמונה מתאימה.
נזכרתי בתמונות המהממות של מיטל מהחינה. היא פשוט התאימה לפה בול בגודל ובצבעים.
נכון שמיטל מהממת פה?
מיטל קיבלה את המסגרת במתנה כמובן, ואני חושבת שאהבה (:


שימוש נוסף לוואשי הוא בהכנת סימניות.
מה שנחמד בפרוייקט הזה הוא שאפשר בקלות להכין את זה עם הילדים.
הגדולה שלי בת עשר, וכבר הכינה כמה כאלה לבד. והן יצאו לה מקסים!


בסימניה הזאת הוספתי קצת קישוטים - הכל על טהרת הוואשי.
בגלל שרציתי להשאר עם אותו מרקם ואותם צבעים, הדבקתי קצת וואשי על נייר
לבן חלק, ופינצצתי ממנו את הצורות שרציתי.



קופסת קורני מטופלת בוואשי ניתנה במתנה לרוני.




הכל על טהרת הוואשי. פרט לבלניג ולכיתוב.
הוואשי מסביב הוא וואשי מבד מנתנאלה. השאר הם וואשי מניר.
הקופסה כמובן עם מגנטים כך שהיא נצמדת לדל של הבית או למקרר.



ולפעמים זה לא מצליח.
מסגרת לתמונה, מאיקאה, אבל על בסיס עור או דמוי עור, ולא על בסיס עץ או פלסטיק.



תובנות:
1. וואשי בהחלט יכול להיות מדליק.
2. כמו בכל דבר, גם כאן טוב לחשוב מראש על צמדים או שלשות שהולכות ביחד, כדי שתהיה התאמה טובה.
3. אמנם לא מפתיע, אבל בכל זאת - הוואשי מבד אמיד וחזק יותר מזה מהנייר. והוא גם נותן מראה יותר "יוקרתי". הוא גם אטום יותר.
4. במסגרת התמונה, בחלק האחורי שלה, היה צורך לחזק את ההדבקה של הוואשי כדי שלא יפרד לאחר זמן. כלומר, הוואשי לא נצמד כמו סלוטייפ איכותי. הוא מתקלף מאוד בקלות. לשים לב לחזק איפה שצריך...
אותו הדבר בסימניה. אחרי כמה ימים הוואשי התקלף מקרטון הביצוע והייתי צריכה חיזוקים.
5. אמנם לא מפציע, אבל בכל זאת כדאי לציין, הוואשי מבד לא ניתן לפינצוץ, גם לא לאחר שהדבקתי אותו על נייר.
6. הוואשי לא אטום. המסגרת האחרונה של איקאה היא בחום כהה. הוואשי לא נדבק אליה טוב, ולא יצא יפה, כי החום למטה עיוות את כל הצבעים. בעבודות על נייר זה לא אמור להפריע, ואפילו יש הרבה שמחפשים את האפקט הזה. במסגרת התמונה זה לא התאים לי.
7. קופסת הקורני המטופלת - יותר קל וכייף להכין מדפים מדוגמים מאשר מוואשי.

לסיום - הצלחתי ל"ביית" את הוואשי, ולהשתמש בו ללא קריעות (:
אני חושבת שזה מפספס את הפואנטה, אבל נחמד בכל זאת מדי פעם (:

יום שני, 8 באוקטובר 2012

משחקת עם בדים

1. מסגרת מטופלת ששודרגה למתקן לפתקי memo, או לתמונות:

פרוייקט קטן וחמוד ללא תפירה!
לקחתי מסגרת תמונה של איקאה, מעץ.
עטפתי בבדים. 
בהשראת ענת מפיצקלה קישטתי את נקודת החיבור בין הבדים בסרטים.
מתחתי שני חוטי שעווה ורודים, והוספתי אטבים.


 
בהשראת מתלה האטבים שגלי הכינה לי בעבר, ציפיתי את האטבים בנייר מדוגם,כדי  לתת touch:
 


2. פוף חדש שתפרתי בבוקר יצירה עם ענת, לאחר הסדנה של פרפרים.
ענת הזמינה לנו את הספוגים במידה קצת שונה מזו של פרפרים. הלכנו על פוף בגובה 30 (כמו של פרפרים) אבל ניסינו קוטר 55.
הפעם הפוף מיועד לסלון, ולא לחדרים של הבנות, אז בחירת הבדים והצבעים בהתאם.



תובנות:
1. הסתבכתי עם הפינות הפנימיות של המסגרת. גזרתי את הבד באלכסון עד הזוית, אבל הסיומת לא יצאה לי יפה. צריכה לחשוב על פיתרון יותר מוצלח. יש למישהי רעיונות?
2. הדיגום של האטבים יותר קל עם משתמשים מראש במדבקות או וואשי טייפ מאשר בנייר מדוגם רגיל שמודדים וחותכים. אבל לא לוותר על זה. מוסיף המון למראה הכללי.
3. המידות החדשות של הפוף מצויינות לחדרי ילדים, שם מספיק פוף קטן. דווקא לסלון הייתי נשארת עם המידות המקוריות של פרפרים (גובה 30 קוטר 60).
4. כמו שאתם רואים - שכחתי את השיטה של קרן להסתרת הריצרץ!!! באסה. זה הרבה יותר יפה עם ריצרץ' מוסתר ):
5. סה"כ יצא יופי ואני מרוצה, אבל הבד העליון לא יצא לי מתוח כמו אצל קרן. לא לגמרי יודעת למה. או שלא דייקתי  מספיק במדידות, או שהבד קצת נמתח לי בתפירה ובהלבשה של הפוף. ובגלל שלא הצלחתי להסתיר את הריצרץ יש לי עודף קל של בד בהיקף, וגם זה פחות יפה. סה"כ הפוף פשוט קצת יותר רפוי ממה שהוא צריך להיות...