יום שני, 23 באפריל 2012

בקטנה

שלושה פרוייקטים:

1. נרתיק תפור קטן לחברה מהעבודה שמתחתנת בחול השבוע.
עשיתי לו בוקסינג קטן למטה ליצירת נפח, ואני מוצאת שזה גם מאוד פרקטי, וגם מוסיף לו נוכחות. יותר מרשים (:
מזל טוב מריה (:



2. חוב ישן נושן לאליס שזכתה ב"בוחן פתע" בבלוג די מזמן.
ניסיתי לחשוב על סגנון שיתאים קצת יותר לאליס, כי לא יכולתי לדמיין אותה עם פנקס בסגנון שלי (:
היה לי קשה. אני חושבת שהתוצאה היא איכשהו בין הסגנון שלי לשלה.
מקווה שאהבה (:


ותמונה לריבצוק ששאלה איך זה נראה מבפנים...
יש בהתחלה ובסוף של כל פנקס עמוד בריסטולי כזה עבה וצבעוני .
לאחר שאני מסיימת לקשט, ולהדביק את הנייר שעוטף את הפנקס לכריכה מבפנים, אני מדביקה בדו"צ את הנייר הזה לכריכה. נותן גימור נקי.



3. כמה טיפים לקנווס שעובר הסבה למתלה למפתחות.
תחילה צובעים.
אין צורך לצבוע את כל הקנווס שכן רובו יכוסה על ידי נייר.


אח"כ הופכים לצד האחורי, ומחברים שני מתלים.
שימו לב - לא להתעצל. צריך למדוד ולחבר את המתלים באותו גובה, אחרת המתלה יהיה עקום כשתתלו אותו על הקיר.
מדובר על הברגה פשוטה של שני ברגים על עץ. מברג פיליפס מספיק כאן. אין צורך בשום כלי מיוחד.


חשוב לעשות את הצעד הזה לפני שמקשטים את הקנווס כדי שלא למעוך את הקישוטים או להרוס צבעים / פרחים / מדבקות, תוך כדי פעולות ההברגה כשהקנווס הפוך...

הופכים חזרה ומבריגים את הווים לתליית המפתחות.
(אני עדיין מחפשת ווים יותר יפים ומרשימים, ולא מוצאת.)

אנחנו רוצים לדאוג למרווחים שווים בין הווים.
בוחרים מרחק מהקצה. נניח 3 סמ. מסמנים נקודה בכל צד.
מודדים את המרחק בין הנקודות, מחלקים לשניים כדי למצוא את האמצע, ומסמנים עוד נקודה.
סימנו מקום לשלושה ווים.

כדי לנעוץ את הווים לוקחים פטיש ומסמר. דופקים את המסמר על הנקודה הראשונה פעמיים או שלוש. מוציאים את המסמר. חוזרים על הפעולה על כל שלושת הסימונים שעשינו קודם. אנחנו בעצם יוצרים חור מוביל (תודה לאבא שלי על הטיפ). שימו לב, המסמר לא נשאר בשום מקום. הוא רק יוצר חור בעץ.
אל תוך החורים האלה מבריגים בקלילות את הווים. ממש סיבוב עם היד. לא צריך שום כלי.


עכשיו כשגמרנו לטלטל את הקנווס בכל צורה שהיא, מה שנותר הוא רק לקשט.
מודדים את גודל הקנווס, מורידים ס"מ אחד מהאורך ומהרוחב, וחותכים נייר, ומקשטים.

הקנווס פה מיועד לחברה מהעבודה, שביקשה מתלה למטבח לבן.
בהתחלה רציתי להכין "לבן על לבן". אבל השתפנתי והלכתי על "לבן על קראפט" (:
כל הרכיבים קיבלו טקסטורות אלו או אחרות של הבלטה בקטלבג, אבל לצערי כמעט שלא ניתן לראות את זה בצילום.

לאחר שסיימתי את הקישוט, הנחתי את הנייר על הקנווס לראות אם הכל בסדר מבחינתי.

תזכורת להדביק את כל הסרטים אל מאחורי הדף, כמו גם את שאר הקישוטים שצריך, כדי שלא יבלטו / יבצבצו מהדפנות של הנייר במקום שבו הוא מודבק לקנווס.

את הקישוט הבסיסי אני משאירה לכן. כל אחת וטעמה היא (:

הנה הנייר מונח על הקנווס לבדיקה לפני ההדבקה:


 וסתם קצת שוויץ (:
חבל שאתם לא רואים טוב את כל ההבלטות. זה יצא מקסים (:



ומדביקים (:
את ההדבקה ניתן לעשות בכל דבק, או במדבקות תלת מימד, ליצירת נפח (זה כמובן יותר יותר מרשים).



תובנות:

נרתיק -
1. מאוד אהבתי את הבוקסינג. מוסיף המון. לא להתעצל.
2. להכין כמה כאלו ספייר. מתנה מקסימה לתשומת לב כמעט לכל אחת (:

פנקס -
3. קשה לי לצאת מהסגנון שלי. זה קצת עצוב, אבל זאת האמת.

קנווס -
4. אוהבת אותם מאוד. הטריק עם המפתחות למטה הופך אותם גם למשהו פרקטי, ולא רק לקישוט.
5. מזמן לא השתמשתי בהבלטות. מגניב! צריכה לקנות עוד כמה תבניות להבלטה.
6. תזכורת - קודם לפנצ'ץ, ורק אז להבליט, כדי לא להרוס את ההבלטה.
7. לבן - חמתי שאלה אם אני משאירה את זה ככה ולא מוסיפה צבע. דינה שקיבלה את הקנווס אמרה שהיא רצתה אפילו יותר לבן. ואני? אני חושבת שלבן זה מקסים, פרוייקט רק לבן הוא מיוחד ודורש קצת אומץ. שלמה עם הרקע הקראפטי, ומקווה בכל זאת לאזור אומץ בפעם הבאה ולעשות גם משהו ממש רק לבן (:
8. הדרכה ראשונה שלי. מקווה שהיא תורמת למישהו משהו (:

תודה לכל המגיבות והתומכות, ולאלו ששואלות ורוצות לדעת עוד (:
הפידבקים שלכם מחממים את ליבי, וגורמים להרגיש שאני לא כותבת פה אל עצמי (מה שלא כייף בכלל)

יום ראשון, 15 באפריל 2012

החלפה פרטית

התמזל מזלי, וענבר (ברבימה) המוכשרת בטירוף, הסכימה להחלפה פרטית ביננו.
החלטנו שכל אחת תבקש מהשניה משהו מסויים, כדי שלא נלך לאיבוד יותר מדי.
ענבר ביקשה קנווס מחזיק מפתחות לכניסה לבית, בסגנון מה שהכנתי ליום ההולדת של גלי.
אבל, לא מבד, אלא מנייר.

הלכתי על דף מאוד שמח. שאני מאוד אוהבת, אבל הוא לא השאיר לי יותר מדי מקום לעיצוב...



האותיות נחתכו עם הקריקט (שכמעט ולא נמצא בשימוש אצלי).
אני מאוד אוהבת את הפונט הזה.


הפרפרים כמובן מודבקים בשכבה כפולה ותלת מימד ליצירת נפח. הכפתורים תפורים.





וזהו, הרגיש לי מספיק (:
כלומר, מרגיש מספיק לקנווס, אבל לא מרגיש מספיק להחלפה (:
אז הדפסתי תמונות של המשפחה המהממת של ענבר מהפייסבוק, והכנתי לה הפתעה גם מיני אלבום.

האלבום בגודל 10 (גובה) על 7 (רוחב). שזה אומר שבכל תמונה רגילה להדפסה (10X15) סידרתי שתי תמונות  וחתכתי.

הכריכה, והמראה הכללי:


בכל כפולה, צד אחד תמונה - נטו. בלי קישוטים. והצד השני קישוטים - נטו, בלי תמונות (:
כל דפי הקישוטים על תשתית נייר קראפט, ליצירת אחידות.

הכריכה האחורית, והמראה הכללי מאחור:

כל הקישוטים כמעט עם מאטינג חום כהה.

הכריכה הקדמית:




אחת הכפולות שאני הכי אוהבת:






ועוד כפולה שאני אוהבת במיוחד:






וגם את זו אני מאוד אוהבת:


והכריכה האחורית:


תמונה מרוכזת של כל הדפים המקושטים:


  ופרוסים כמניפה לסיום (:



תובנות:
1. החלפה פרטית (זאת הראשונה שלי אם אני לא טועה) - מגניב!!! big like!

הקנווס - 
2. יש קסם בבחירת נייר שהוא אומנות בפני עצמו, אבל זה משאיר מעט מאוד מקום לעיצוב.
3. אפילו אם אני אוהבת את התוצר, אני תמיד חוששת שמי שתקבל אותו לא תאהב אותו ): במיוחד מאחר וענבר ביקשה משהו "כמו" משהו שכבר הכנתי, ואז כל הזמן חשבתי שאולי אני צריכה להצמד יותר למקור...  
4. לא הצלחתי למצוא ווים יותר מושקעים ומרשימים. חיפשתי בטמבוריות - ללא הצלחה. אם מישהי יודעת היכן ניתן למצוא, אשמח לטיפים בנושא (:
5. הברגתי מהאחורי הקנווס שני מתלים לדיבלים. עוד השקעה קטנה והמוצר מרגיש יותר שלם, כי יש ממש איך לתלות אותו.
6. אני מאוד אוהבת את המידות האלו של הקנווס (20X30).

המיני אלבום:
7. אוהבת את הקונספט של צד אחד תמונה צד אחד סקראפ.
8. אוהבת את האחידות של כל המיני על דפי קראפט. זה גם אפשר לי לא לעבוד עם קיט אחד לאורך כל הדפים, כי הקראפט היווה את הרכיב המקשר.
9. אוהבת יותר את הדפים עם הקישוטים הקטנים (:
10. ניסיתי לא לשים קישוטים עם נפח גדול מדי. ולא לשים רכיבים שיכולים ליפול בקלות מהכריכות - שיותר פגיעות מהדפים הפנימיים.
11. אין מה לאמר. הקראפט מצטלם נהדר (:
12. המאטינג הכהה לכל קישוט - winner כתמיד מבחינתי.

יום רביעי, 11 באפריל 2012

על כפולה ועל שימלה

כפולה חדשה ושימלה.

הדף הראשון:






הדף השני:






וביחד:




ושימלה שתפרתי לעדי.
האמת, ענת שלחה לי תמונה של שמלה שהיא תפרה לבת שלה, שירה. וכל כך התלהבתי שהתעלקתי עליה במיידית כדי לתפור גם אחת כזאת. אז השמלה נתפרה עם הרבה עזרה והדרכה מענת, ויצאה מקסים.
יושבת על עדי בול. אמרתי לענת שהיא צריכה להתחיל לתפור ולמכור גם שמלות לילדות, אבל נראה לי שבנתיים היא נשארת עם האלבומים (המהממים) שלה (:



החלק העליון - בד תחרה לבן עם פליזולין.
הכתפיות - סרט כותנה עם תחרה. רגיל.
החלק התחתון - בד ורוד עם לבבות ששנוררתי לענת. זה נראה פה אדום עם נקודות, אבל זה לא.
לא צריך פליזולין.
החלק הלבן בגב מכווץ עם גומי, מה שאפשר להצליח המידה בצורה יחסית טובה (:
אנחנו עבדנו עם גומי תחתונים רגיל, אבל זה הרבה יותר קל ופשוט עם גומי עבה (10 סמ בערך).

תובנות:
1. עד כמה שאני אוהבת את הדפים המהממים, המקושקשים, אין מה לעשות. כשזה מגיע לעיצוב דף אני יותר אוהבת דפים שקטים. במיוחד לרקע. שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את הכפולה, אבל עדיין חושבת שהרקע מקושקש מדי...
2. אני מאוד אוהבת את הפרטים האלה שמכינים לבד. הם תלת מימדיים, ופחות נוחים באלבום כי הם קצת נמעכים. אבל הם פשוט מקסימים!!! יש תבניות כאלה לקטלבג, ואני פשוט חייבת לקנות כאלה. חבל שאף חנות בארץ לא מחזיקה אותם... (מישהי מרימה את הכפפה?).
3. תוך סכנה שאני חוזרת על עצמי - אין כמו לעבוד עם קיטים. זה פשוט נותן מראה יותר שלם לכפולה (:
4. השימלה - מהממת. אולי תוציא אותי מקיפאון התפירה שלי (:  עדיין לא מאמינה שתפרתי אותה בעצמי. אפילו שקיבלתי די הרבה עזרה (:
5. אין כמו ליצור בחברותה. זה נותן מוטיבציה נהדרת.

חג שמח לכולם.