יום שישי, 27 בנובמבר 2009

אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה...

וזאת עוגת יום ההולדת של עדי לגן.



התגובה של הקטנה אומרת הכל.
דממה.
כשנכנסתי לסלון היא כבר ישבה על הספה. שאלתי אותה אם היא רוצה לראות את העוגה שלה, והיא ענתה "כבר ראיתי".
ובזה הסתכם הנושא ):

טוב, אני חושבת שזה יצא חמוד, למרות ההשקעה הקטנה יחסית, ודי מרוצה (:

רק להוסיף שהקטנה גם שאלה למה אני תמיד מכינה לה עוגות מבצק סוכר.
שאלתי אותה אם היא רוצה שאכין לה עוגת שוקולד רגילה, והיא אמרה שלא. לפחות זה (:

יום חמישי, 26 בנובמבר 2009

סופו של תחביב?

יום ההולדת של הקטנה היה מקסים. כמה אפשר לאהוב אותם?
היא בת 4, ונראית לי כל כך גדולה!

חגגנו לה בבית עם המשפחה הקרובה, הדלקנו נרות, פתחנו מתנות, ואכלנו עוגה (:

העוגה - חיפשתי דרך קלה. החלטתי שמאחר ויש 3 ימי הולדת, לא אכין 3 עוגות מפוארות.
הקטנה רצתה עוגת ווינקס. במלוא המרץ נכנסתי לגוגל, חיפשתי תמונה, ומצאתי!
שמרתי קובץ, שלחתי במייל לחנות, ויש דף אכיל מודפס עם תמונה של ווינקס.

מאחר ואני לא אוהבת צבעי מאכל (מה שהולך בניגוד גמור לתחביב הקטן שלי) אני משתדלת
לצפות את העוגה בלבן. קישטתי בצורה הכי מינימלית שאפשר. אפילו סגירה מעניינת לא עשיתי.
העוגה יצאה נקייה ומתוקה, ועדי שמחה, ואני לא ישבתי עד אמצע הלילה על הכנתה.



ועכשיו אני שואלת, מה זה אומר על התחביב שלי? פעם הייתי מחפשת הזדמנות לעשות עוגות.
בחודשים האחרונים נראה שזה פחות ופחות מרגש אותי.
זה דורש המון (כמו כל תחביב) ומאחר שבלתי אפשרי כמעט לעבוד כשהבנות ערות (הן תמיד רוצות לעזור וזה נגמר בבית מטונף לחלוטין, בעוגה עם "עזרה" ובאמא עצבנית) אז זה אומר לעבוד בלילה.
איכשהו אני מתקשה יותר ויותר להוציא את כל הכלים מהארון, ולטרוח כל כך.
גם מעוגת השוקולד קצת נמאס לי, אפילו שיש לי מתכון סוף הדרך.

ועכשיו, כשיש לה מחר יום הולדת בגן, וזאת כבר הייתה אמורה להיות עוגה מקושטת אמיתית (מי שם לב לשימוש בלשון "הייתה אמורה" ?) נראה שהמשבר התחביבי מעמיק.

בקושי רב הוצאתי בעשר בלילה את הכלי, והתחלתי לקשט את העוגה.
הייתה היום עוזרת, ומי רוצה ללכלך את הבית?

אבל אין מצב שלא תהיה שום עוגה, אז אין ברירה.
אם פורשים מהתחביב, אפילו זמנית, לפחות עושים את זה בסוף דצמ' בסוף עונת ימי ההולדת (:

גם הפעם חסכתי לי שעות של עבודה עם השקעה בציור, ופשוט קישטתי בצורה חמודה עם חותכנים.
מקווה שהקטנה תאהב ולא תתאכזב.
תמונה מחר כשיהיה אור ואפשר יהיה לצלם.

ועכשיו צריך למצוא כוחות ולהתכונן לעוגה של שבוע הבא - מסיבת יום ההולדת בבית עם המפעיל. פה כבר באמת אסור לי לפשל וצריך להכין עוגה אמיתית.

ואחרי שסיימתי לדוש בענייני עוגות - אני מאוד מחכה ליום ההולדת מחר בגן.
מקווה שיהיה נחמד, ושהקטנה תהנה ותשתף פעולה (:

שיהיו לנו רק שמחות.

יום שבת, 21 בנובמבר 2009

כל המוסיף גורע או אומנות?

מהרגע שלקחתי לידי סכין יפנית ודבק והתחלתי ליצור, היה ברור שאני אוהבת קוים מאוד נקיים.
כבר מהכרטיס הראשון שהכנתי לבד, ראיתי שאיכשנו, אצלי מעט זה טוב.
אני חושבת שזה עומד בניגוד גמור לכל מה שנקרא סקרפבוקינג, אבל מה לעשות יש גם עניין של טעם אישי, לא?
לפחות כרגע

סיימתי להכין את אלבום השמרדפים הראשון שלי.
יצאתי ממנו עם ה-מ-ו-ן תובנות.

1. התובנה הכי גדולה שלי - קשה לי לוותר על תמונות. אני אוהבת לצלם, אז יש לי מלא תמונות. ואז כמעט בלתי אפשרי לבחור שתיים שלוש טובות מארוע.
התוצאה - דפים מאוד עמוסים. לא באלמנטים (לא נשאר להם מקום) אלא בתמונות.

2. ואז, הניגוד, בסוף האלבום כשאני יושבת ומסתכלת ומדפדפת בו, מתברר, בצורה לא מפתיעה, שארבעת הדפים הכי אהובים עלי באלבום, הם הדפים הכי "ריקים". הדפים בהם יש תמונה אחת מרכזית. מקסימום שתיים.
זה לא אומר שהם מלאים באלמנטים, אלא שהם פשוט בולטים בניקיונם, ואני מאוד אוהבת את זה.

3. תובנה נוספת, כל הדפים המדהימים שאני קומה ואוגרת, פשוט לא מתאימים לשמש כרקע. מה שלא עשיתי, בסוף יוצא עמוד גועש ורועש, מקושקש ועמוש, ושוב, לא מאלמנטים, אלא מרקע שדומיננטי מדי. יותר דומיננטי מהתמונות עצמן.

4. אחרון חביב, תמיד הכי מוצלח להכין את הכפולות ביחד. ממש לבחור את שני העמודים בו זמנית כך שיהיו משלימים זה את זה. זה נותן מראה הרבה יותר שלו ושלם לאלבום.

אז הנה 4 הדפים האהובים עלי (בליחה על הרקע הכתום/אדוםהמזעזע. לא היה לי משהו אחר שיכול היה לשמש כרקע...):










שלי שלי שלי...

סוף סוף יש לי משהו משלי. ב"שלי" אני מתכוונת לזה שלא העתקתי אותו מאף בלוג או פורום.
אנ יבטוחה שיש כבר כמה בנות שהכינו משהו כזה, אבל אני לא ראיתי את זה אצלהן, אלא חשבתי על זה לגמרי לבדי (:
האמת, זה נותן תחושת סיפוק נהדרת, לדעת שאתה לא רק מיישם משהו שמשהו אחר חשב עליו, אלא ממש ממציא לבד (:




אני בטוחה שכל מי שמתעסקת בסקפבוקינג תגיד מיד שאין פה כלום.
התלבטתי קשות אם לקשט או לא.
כרגע אני משאירה את זה כמו שזה - תמונות בלבד. בחזקת כל המוסיף גורע.
אני בטוחה שעוד חודשיים כשאסתכל על זה שוב, זה יראה לי ריק ובכלל לא מעוצב, ואז תמיד אוכל להוסיף אלמנטים, נכון?

יום שישי, 20 בנובמבר 2009

פיצקל'ה

ענת, חברה שלי, שותפה בחברה קטנה ומקסימה של שתי בחורות צעירות, שקוראים לה פיצקלה.
הבנות יוצרות מתנות מעוצבות לילדים ולמשפחה - הכל עבודת יד. 

מאחר ואני חובבת צילום קטנה, אני מתנדבת לעזור להם בצילומים של מוצרים, כדי שיוכלו להעלות אותם לאתר,
או סתם לשמור להם תיעוד. אני מניחה שמאחר ומדובר בעבודת יד, כל מוצר נושא חותמת אישית זו או אחרת.

מצורפות כמה תמונות שאני מאוד אוהבת.
אלבומים:




                                          

                                          

מזוזות:


אותיות לכתיבת שם הילד/ה על הקיר:


לוחות הודעות מעוצבים, לתליית תמונות של הילדים, עבודות שלהם ועוד:


מאוד ממליצה לבקר באתר שלהן.
ניתן להזמין מוצרים בהתאמה אישית כמו אלבומים עם שמות הילדים, תמונה לחדר ,מזוזה, בגדי גוף רקומים, מצעים רקומים ועוד...

סומסום היפתח - פרוייקט שלט לדלת

מאחר ואי אפשר כל היום להכין דפים וכרטיסי ברכה, מדי פעם אני מחפשת אתגרים קצת שונים.
זה לא פשוט. הרעיונות הם אינסופיים, אבל איכשהו הם נכנסים לראש של אנשים אחרים.
משהו יכול לשלוח קצת רעיונות גם אלי?

אז יום אחד הגעתי אל אחותי, וראיתי שהיא הכינה שלט לדלת.
את השלט היא יצרה שבהשראה של שלט לחדר הילדים שהכינה גליש.
מיד התישבתי לחתוך אצל אחותי קאפה, ואחרי כמה ימים, הכנתי שלט.

את האמת, אני לא אוהבת את איך שהוא יצא, ואני לא מתכוונת לתלות אותו.
אז יש בניכם מי שישאל למה מעלה כאן תמונה. האמת היא שהסיבה טובה.
אני מקווה שזה יגרום לי כמה שיותר מהר להכין שלט חדש, יותר יפה, ולהעלות תמונה
שלו להוכחה שמשתפרים מעבודה לעבודה (:




דרך אגב, אתגר לא פשוט היה לכסות את הקאפה עם הניר מכל הצדדים, כדי שלא יראו את הדופן שלה.

מאחר וראיתי את הבעיה של קאפה לא מכוסה בדופן בשל שהכינה אחותי, ניסיתי להתמודד עם זה בשלט שלי, אבל לא בכל המקומות הצלחתי. המקום היחידי שנשאר חשוף (אני חושבת) זה שני המשולשים הקטנים שמתחת לגג (:

אם יש למשהו מושג איך מתמודדים עם הדופן ה"פצועה" והלא יפה של חיתוך הקאפה - אשמח לשמוע (:

אם כבר בימי הולדת עסקינן....

אחותי והאחיין שלי חוגגים יום הולדת בנובמבר. דיברנו כבר על מזל עקרב?
אחותי מהנשים ההזויות האלו שהצליחו ללדת ביום ההולדת שלהן!

אז אחרי ריצות בלתי נגמרות למתנת יום הולדת מושלמת, שחצי ממנה בסוף התפקששה (רוב המתנות פשוט לא הגיעו בזמן מחו"ל, והיינו צריכים לתת לאחותי מעטפות עם צילום של המתנה), התפנתי ברגע האחרון להכין כרטיס ברכה (כמובן שכל מה שכבר יש לי מוכן לא היה מספיק טוב).



יש בו המון שכבות, חיתוכים והדבקות, ואני די מרוצה מאיך שהוא יצא (:

והמעטפה של הכרטיס:

אחותי היקרה - המון מזל טוב, ושתהיה שנה מלאה ביצירה (:
אוהבת אותך המון.


יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

ימי הולדת

הגדולה נולדה במזל קשת. ברחה מהבטן באמצע תשיעי.
הקטנה לעומתה - שום דבר לא בער לה. נתקעה לי בבטן עד אמצע העשירי.
במשך כל ההריון הייתי בטוחה שהיא תהיה מזל עקרב. אמרתי לכולם שגם אם תקדים, וגם אם תאחר,
עקרב וזה סופי.
אבל היא הראתה לי (:
נתקעה כל כך הרבה זמן בבטן, שנכנסה יומיים לתוך מזל קשת, ולי יש שתי קשתיויות בבית (:

ומה שזה אומר, זה ששני ימי ההולדת צפופים. שלושה שבועות הפרש.
בשנה שעברה היה מאוד קשה להסביר לגדולה, למה לקטנה יש יום הולדת קודם, אם היא זאת שגדולה בניהן (:
גם השנה השאלה עלתה, ולמרות שהגדולה בת 7, אני לא בטוחה שהיא מבינה בדיוק את ההסבר (:

אז מה בתכנון - יום הולדת לקטנה (תהיה 4) בבית עם המשפחה הקרובה, יום הולדת בגן, ויום הולדת לילדי הגן וחברים עם מפעיל. ואז יום הולדת לגדולה  בבית עם המשפחה הקרובה, עוגה לביה"ס, ויום הולדת עם מפעיל לחברים מהכיתה (:
קרנבל שלם - והכל בתוך חודש. שמח פה (:

וזה בדיוק הזמן להתחיל לחשוב על עוגות יום ההולדת.
שתיהן אוהבות עוגות גבינה, אז סבתא תכין אחת, ואני אחראית על העוגה המקושטת.
הקטנה ביקשה ווינקס. נראה מה יצא.

בנתיים, מצורפת העוגה של שנה שעברה.






















העוגה מועתקת העוגות קיטי של אודליה
http://www.odelia.co.il/


יום שני, 16 בנובמבר 2009

מתחילים...


אז מה לי וליצירה? אומנות? איך זה בכלל מתחבר אלי?
והרי יש לי בכלל מח מחושב לגמרי.


נראה שהכל התחיל בנושא הצילום.
עשיתי קורס קצר ב"מסע אחר" והתאהבתי.
לצערי, חוץ מתחביב (יקר) לא לקחתי את זה רחוק לשום מקום אחר.


כמה שנים מאוחר יותר, ושתי ילדות בדרך, עם מיליון אלבומים בערך (תחביב או לא?),
לקראת יום ההולדת ה- 4 של הגדולה שלי, רציתי להכין עוגה מקושטת מבצק סוכר.
ושוב, נרשמתי לסדנה, והתאהבתי.
הכל יוצא כל כך יפה, שמח ועליז. ומי שמקבל את זה תמיד כל כך מאושר (:
ויש לי תחביב חדש. שוב - יקר (:
והתחלתי להכין עוגות (מה לי ולאפיה?) מקושטות לכל מי שרוצה, ולפעמים גם לא ממש רוצה (:


אבל מה, אי אפשר להכין עוגות כל הזמן. וזה גם מלכלך שחבל על הזמן (:
ולא להאמין איך הבנות כבר אדישות לזה!!!


ואז, אחרי שנתיים, אחותי רשמה אותנו לסדנה של כרטיסי ברכה.
ומצאתי תחביב חדש. לשם שינוי - יקר. מי היה מאמין (:
אז עכשיו אנחנו (אני ואחותי) נוסעות לכל מני חורים נידחים וקונות - דפים!!!
טוב, נו, לא רק דפים. גם דבק, מספריים, מדבקיות ופרחים. ממש חוג יצירה לגיל הרך.


אז עכשיו עם שני תחביבים צבעוניים כאלו, יש הרבה מה לצלם (:
מעגליות שלמה.


אז הנה הכרטיס הראשון שהכנתי לבד.
אפשר לראות שיש לי מח אנליטי. הכל מסודר ומאורגן.
מקווה שבהמשך אצא מהמסגרת. זה בטח לא יהיה קל.