יום שבת, 21 בנובמבר 2009

כל המוסיף גורע או אומנות?

מהרגע שלקחתי לידי סכין יפנית ודבק והתחלתי ליצור, היה ברור שאני אוהבת קוים מאוד נקיים.
כבר מהכרטיס הראשון שהכנתי לבד, ראיתי שאיכשנו, אצלי מעט זה טוב.
אני חושבת שזה עומד בניגוד גמור לכל מה שנקרא סקרפבוקינג, אבל מה לעשות יש גם עניין של טעם אישי, לא?
לפחות כרגע

סיימתי להכין את אלבום השמרדפים הראשון שלי.
יצאתי ממנו עם ה-מ-ו-ן תובנות.

1. התובנה הכי גדולה שלי - קשה לי לוותר על תמונות. אני אוהבת לצלם, אז יש לי מלא תמונות. ואז כמעט בלתי אפשרי לבחור שתיים שלוש טובות מארוע.
התוצאה - דפים מאוד עמוסים. לא באלמנטים (לא נשאר להם מקום) אלא בתמונות.

2. ואז, הניגוד, בסוף האלבום כשאני יושבת ומסתכלת ומדפדפת בו, מתברר, בצורה לא מפתיעה, שארבעת הדפים הכי אהובים עלי באלבום, הם הדפים הכי "ריקים". הדפים בהם יש תמונה אחת מרכזית. מקסימום שתיים.
זה לא אומר שהם מלאים באלמנטים, אלא שהם פשוט בולטים בניקיונם, ואני מאוד אוהבת את זה.

3. תובנה נוספת, כל הדפים המדהימים שאני קומה ואוגרת, פשוט לא מתאימים לשמש כרקע. מה שלא עשיתי, בסוף יוצא עמוד גועש ורועש, מקושקש ועמוש, ושוב, לא מאלמנטים, אלא מרקע שדומיננטי מדי. יותר דומיננטי מהתמונות עצמן.

4. אחרון חביב, תמיד הכי מוצלח להכין את הכפולות ביחד. ממש לבחור את שני העמודים בו זמנית כך שיהיו משלימים זה את זה. זה נותן מראה הרבה יותר שלו ושלם לאלבום.

אז הנה 4 הדפים האהובים עלי (בליחה על הרקע הכתום/אדוםהמזעזע. לא היה לי משהו אחר שיכול היה לשמש כרקע...):










תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

איזה הספק כבר לסיים אלבום, כל הכבוד, לדעתי יש באלבום כמה דפים יותר יפים מאלו, אבל שוב, הכל עיניין של טעם...