יום ראשון, 29 ביולי 2012

גברת שמיכה ומרת מפה

ליום ההולדת של מיטל היה ברור שאני צריכה להכין משהו בסגול.
מיטל עושה הכל - נייר, תפירה, סריגה - אז מה כבר יש לי לחדש? ):

בסוף החלטתי על קישוט שמיכת פיקה.
בעיקר כי נהנתי כל כך להכין את השמיכה שהכנתי להגר...

שבלונת לב נאיבי (תודה ענת), הרבה שאריות בדים (שוב, תודה ענת), שמיכת פיקה סגולה, ולעבודה.

גיליתי שכמעט בלתי אפשרי לצלם את השמיכה כמו שצריך.
אז הנה החלק העליון שלה - שרשרת דגלוני לבבות.



וניסיון נואש להראות קצת את הבדים של הלבבות:







ובחלק התחתי של השמיכה, כקישוט בצד שמאל, שני פרחי לבבות:


בסה"כ יצא חמוד מאוד (:

ומאחר וכבר הייתי בשוונג, תפרתי לעצמי מפה.
כבר מזמן אני מחפשת מפה אדומה עם נקודות לבנות.
הקיר ליד שולחן האוכל אפור, וחשבתי שזה ישתלב נהדר.
אבל לא מצאתי כזאת מפה בשום מקום.

בביקור האחרון בנחלה מצאתי בד שאהבתי.
כל מה שעשיתי היה לקנות חתיכת בד בגודל 150 סמ על 150 סמ, ולתפור מסביב לכל ההיקף סרט תחרה לבן (כבר אמרתי תודה לענת?).
מעט מאוד עבודה, ויצא מקסים!







תובנות:

שמיכה:
1. אני אוהבת לתפור אפליקציות. אבל - מאוד (!!!) קשה לתפור אפליקציה לשמיכה בגודל אמיתי.
בתפירת אפליקציה צריך לסובב את הבד כל הזמן, ממש סביב עצמו, עד לסגירת המעגל. זה פשוט סיוט בבד בגודל גדול. ועוד יותר סיוט ככל שמתקרבים לאמצע של השמיכה.
2. לקחתי שאריות בדים. גיהצתי עם פליזולין נייר. גזרתי לפי השבלונה. מיקמתי בצורה שרציתי. גיהצתי על השמיכה. תפרתי בתפר זיגזג. פשוט למדי.
3. מתברר שלמכונה המופלאה שלי (דגם פרפרים) יש קריזה. כשהחוט התחתון מתקרב לסופו, הזיגזג משתבש. גיליתי את זה רק אחרי תפירה של שני דגולוני לב, אותם כמובן הייתי צריכה לפרום ):  זה ממש לא מפריע לתפר רגיל, והיה עוד מספיק חוט לתפור כמה מטרים טובים רגילים, ולמרות זאת זה שיבש את הזיגזג. אין לי מושג למה ):
4. פיקה מצטלם רע. כמה שלא גיהצתי, הצילומים יצאו עם שמיכה מקומטת.
5. בלתי אפשרי לצלם את כל השמיכה בבת אחת, כשהיא פרוסה ):
6. שאריות בדים - תמיד כדאי לשמור. בסוף מוצאים להם שימוש. הבעיה רק איך נראה חדר העבודה בחודשים של השמירה עליהן עד שמוצאים להן שימוש (:

מפה:
1. אפשר לעשות דברים מקסימים במעט מאוד עבודה.
2. תוספת של פס תחרה בודד, והכל נראה אחרת.
3. לא להתעצל - לתפור גם תפר עליון על התחרה.
4. אין, אין, פשוט אין על המגנט הזה, שעוזר לתפור ישר (:
5. למפה בגודל 1.5 מ על 1.5 מטר צריך 6 מטר סרט תחרה.
6. כבר העירו לי שהמפה לא מתאימה לכסאות. אני תוהה אם צריך לרפד שוב ):

יום חמישי, 12 ביולי 2012

פינה לי

יש לי כוננית איקאה נחמדה. מעין כוורת של שורה אחת של תאים.
היא נמוכה וארוכה. עומק 38 סמ, אורך 190 סמ.

היא מונחת אצלי בחדר השינה בצורה שוכבת, לאורך הקיר, והתאים שלה משמשים לי כארון נעליים.
הכוננית עצמה יוצרת מעין ספסל ישיבה.

כבר ה-מ-ו-ן זמן שאני מתכננת לתפור לה מזרון.
אז ביום חמישי נהנתי מיום חופש, וביקרתי עם אחותי בנחלה.

קנינו מזרון ספוג עובי 4 סמ. בחנות היו מקסימים וחתכו לי מראש שתי רצועות לגודל הנחוץ.
שתי רצועות - כי רציתי עובי. אחת על השניה הן נותנות עובי של 8 סמ.
קניתי בד קנווס בדנדו, כזה שילך עם הכריות שתפרתי בזמנו ותכננתי לשים על הכוננית.
וביום שישי התיישבתי לעבוד.

וזה מה שיצא (:

הצד הראשון עם פרחים וורודים:

הצד השני עם פרחים בתכלת:

ותמונה קצת יותר מקרוב:


תובנות:

1. יצא מקסים!!! ממש ממש אוהבת (:
2. הכיסוי תפור מ- 6 חלקים. חלק עליון וחלק תחתון - באותו גודל. 192X40.
    ו- 4 רוצעות בעובי 10 סמ כל אחד, שמהן יצרתי את הדפנות.
    חשבתי שלעשות פה בוקסינג לא יצא מדוייק, וגם רציתי את התפרים בול בפינות, ולא באמצע הדופן.
3. בדופן האחורית יש ריצרץ. אורך מטר. זה לא הספיק. היה קשה מאוד להכניס את המזרונים, מה גם שלא 
    מדובר במזרון אחד, אלא בשני מזרונים אחד על השני. לא נראה לי שאוציא את הספוגים אי פעם לכביסה.
    יהיה יותר קל לתפור כיסוי חדש ):
4. קניתי מראש בד באורך 2 מטר. זה מאוד הקל על החיתוכים, כי לא הייתי צריכה לתפור ולחבר חתיכות בד.
    זה גם איפשר מראה הרבה יותר נקי ומקצועי (:
5. כשתופרים עם קנווס - לא לתפור צמוד לקצה. הבד נפרם בקלות. זה בלט מאוד באזור של הריצ'רץ.
6. עכשיו אני צריכה פיתרון לנעליים. כלומר, או לתפור סלסלאות בגודל המתאים, או לקנות משהו.
    יש למישהו רעיון?

יום שבת, 7 ביולי 2012

תיק פס פס

ביום האחרון של הלימודים נועה ועדי אחרו לבית הספר.
הסיבה? הם הצליחו לריב על התיק שאיתו כל אחת תלך.
מתברר שמאחר ולא ממש לומדים ביום הזה, אפשר לבוא עם תיק קטן לאוכל ושתיה, ולא עם הילקוט.
לנועה יש תיק שמיכלי תפרה לה פעם. התיק שהיא תפרה לעדי כבר לא שמיש. אז עדי רצתה ללכת עם התיק של נועה, ונועה כמובן רצתה אותו לעצמה.
התוצאה? מריבה ):

טוב, הייתה עוד תוצאה - הבנתי שאני צריכה לתפור לעדי תיק חדש משלה.
נתתי לה לבחור את הבדים מתוך המלאי שלי ושל מיכלי.
זה לא ממש הצליח. היא לא אהבה את הבדים האלה יותר מדי.
מה שכן היה מפתיע זה שהיא ידעה בדיוק (!!!) מה היא רוצה.

וזה היה התאור:
אמא, תתפרי לי תיק פס פס.
מה זה תיק פס פס? תתפרי לי פס, פס, פס....

כלומר, מה שאני הבנתי מזה היה שהיא רוצה תיק שהוא כמו טלאים, רק לא מריבועים אלא מפסים.

עדי הרחיבה את ההסבר: הפסים צריכים להיות ככה (והראתה בידיים מלמעלה למטה) ולא ככה (הראתה בידיים מצד לצד). והיא גם בחרה נושא: עיגולים.

עכשיו, לכי תמצאי בדים עם דוגמא של עיגולים שגם יכולים ללכת אחד עם השני בצורה של פס פס... ייאוש.

בסוף מצאתי בד שהיא אישרה, עם עיגולים, ועוד בד שהיא אישרה שיהיה בפנים.

תפרתי - בלי פס פס. קיוויתי שזה יעבור בשקט מאחר ואיכשהו היא אישרה את הבדים....





בפנים:

והפוך.
תפרתי אותו דו צדדי כי אהבתי יותר את הביטנה, והיא נראית לי גם יותר פרקטית (הצד החיצוני הלבן בטח יתלכלך אחרי דקה...

הכיס החיצוני שרואים מטה תפור בזיגזג- ואני ממש אוהבת את זה. יצא מגניב.






ולמי שתוהה איך עדי הגיבה - טוב, זה היה די צפוי....

אמא - זה לא פס פס ):

ואני כבר מבינה שאני צריכה לתפור לה תיק חדש.


תובנות: 
1. אני חלודה. מלא זמן לא תפרתי תיק. זה אמנם לא לקח לי הרבה זמן, אבל הרצועה לא ישרה - כלומר,
 יש בה סיבוב ):

2. החלק שלקח לי הכי הרבה זמן היה הרצועה.
לא היה לי מספיק בד לעשות את הרצועה בצורה הרגילה. אז אילתרתי.
תפרתי שתי רצועות צד A לצד A, והפכתי.
היה סיוט להפוך.
אבל זה פתר את הבעיה (:


3. התיק יצר קצת צר וארוך.
זה אמנם בסדר ועדי משתמשת בו, אבל להבא - או יותר רחב, או יותר קצר):
ובתרגום לעברית יותר פשוטה - למדוד משהו אמיתי, או לחפש מידות ברשת, ולא לאלתר סתם (: