יום שני, 28 ביוני 2010

מגירת דפוס

כשקרן פרפרים פרסמה את סדנת מגירת הדפוס שלה, מיכלי ואני רצנו להרשם.

נכון, אין בסדנה כזאת יותר מדי מקום ליצירתיות, אבל התוצר פשוט משגע.


קיבלנו קיט מוכן, עם שני דפים מהממים, וערימה של קישוטונים פשוט מושלמת.
קרן סיפרה שהיא שוטטה שעות ב- etsy כדי לחפש לנו את הדברים האלו.
ואני מאמינה לה (:



השיחוק הכי גדול של קרן היה מבחינתי הדפסת התמונות.
קרן הציעה, ולדעתי כולנו קפצנו על ההצעה, ושלחנו אליה את התמונות במייל.
היא סידרה אותן בגדלים המתאימים, והדפיסה לנו.
אין לכם מושג כמה שעות של עבודה היא חסכה לנו!


תודו שזה פאנצ' פרפר מושלם!!! מי לא רץ לקנות? 







הסדנה הייתה נהדרת. פשוט פינוק אמיתי.
אני מאוהבת בתוצר, ולקחתי אותו לעבודה לתלות ליד השולחן שלי.
אין משהו שרואה אותו ונשאר אדיש.
טוב, אולי חוץ משניים שלושה אנשים ששאלו אם הבת שלי הכינה לי ):

יום רביעי, 23 ביוני 2010

החלפות ומתנות...

החלפת מחזיקי מפתחות.
תודו שזה רעיון פשוט מקסים להחלפה!!! הקרדיט לרעיון לעיצובית עם נגיעה.

כל אחת צריכה להכין משהו קטן שיקשט את צרור המפתחות של מי שהיא הגרילה.



אני הגרלתי את מיטל. אחרי כמה גישושים מצחיקים, הבנו שאנחנו מכינות אחת לשניה, אז גם ביקשנו קצת העדפות. מיטל אמרה שכל עוד אני לא מתפרעת עם הצבעים - מסכנה, היא נבהלה מהמתנה למארחת (בהמשך הפוסט) - ושומרת על גודל סביר, אז הכל הולך. גם קישותיק!



את הלבבות מעץ קניתי בחנות יצירה.

בכוונה שילבתי לבבות בגדלים שונים, והסרטים שמחזיקים אותם, גם הם בגדלים שונים. שיהיה שובב (:
כל לב מצופה נייר משני הצדדים, כשהסרט מודבק אל העץ מתחת לנייר באחד הצדדים, עם דבק מאוד חזק.
התלבטתי ארוכות אם לכתוב מילה על כל לב, ואחרי כמה ניסיונות, שהסתיימו בציפוי מחודש של הלב,
התקבלה ההחלטה להשאיר את זה נקי (:


דרך אגב, הסרטים לא קשורים לטבעת.
חוררתי חור בכל סרט, ושמתי ניט. ואז השחלתי את הטבעת בתוך הניט.
מצד אחד אני מקווה שהסרט לא יתפרק ככה, מצד שני, אם הוא יחזיק, אני אני מקווה שזה יהיה יותר חזק מסתם קשירה...

למי שתוהה - הלב הקטן לא מודבק לגדול. סתם הונח ככה בצילום (:

וכמובן שאי אפשר בלי כרטיס מלווה (:



החלפת משאלות התקיימה לקראת מפגש באחת הקומונות. רעיון מקסים של קשת (:

כל אחת כתבה 3 דברים קטנים, שהייתה שמחה לקבל.
העברנו לקשת את הרשימה. והיא פרסמה אותה.
ואז כל אחת מאיתנו כתבה לקשת מה מהרשימה הענקית היא מוכנה ויכולה להכין.
קשת ציוותה את המשאלות כך שכל אחת תקבל משהו במפגש, ותכין משהו למשהי אחרת למפגש.

אני הגרלתי את דפי, והתבקשתי להכין לה מעמד לעטים.
לפני כמה זמן ראיתי באחת מחנויות היצירה כלי עץ מקסים בצורה של דלי.
בניתי עליו.
נסעתי לחנות - והאו כבר לא היה ): באסה.
קניתי מעמד מרובע. חמוד מאוד.
צבעתי אותו בשמנת טבעי, והנחתי לייבוש.
לא רציתי משהו צבעוני מדי, אלא משהו סולידי ונקי, אז הלכתי על עיגולים וסלסולים.
אני פשוט כל כך אוהבת אותם (:



המשאלות ניתנו בסבב היכרות משחקי ומשגע, והמשאלות שניתנו היו מושקעות בטירוף. איזה דברים יפים!!!

מפה המשכתי למתנה למאחרת, מיכל.
באותו השוונג צבעתי עוד כלי מרובע לעטים, וזאמתי.
התחשק לי על סרטים!
בזמן האחרון אני כמעט לא משתמשת בהם משום מה.
אז החלטתי לזרום ולראות מה יצא (:

התפרעתי. החלטתי על מ-ל-א צבעים. לא משהו הרמוני ונעים, אלא משהו עליז וצבעוני מאוד.




שילובי הצבעים קצת קשים בעיניים. יחסית, מאוד לא הסגנון הרגיל שלי. אבל איכשהו כשאני מסתכלת על זה, יש בזה חינניות ושמחה (:

מיכל, תודה על הארוח (:

ולסיום, מחברת מטופלת.
לנועה בבית ספר יש פרוייקט מקסים! לכל תלמיד כיתה א' מצמידים חונך מכיתה ד.
יש להם שעה שבועית קבועה במערכת, וזאת כמובן השעה החביבה על נועה.
נועה ביקשה שנכין / נקנה משהו לקורל.
מה יותר מתאים לילדה בת 10 מיומן אישי?

הכנתי מחברת קשיחה מטופלת מתנה, ונועה מאושרת.
עכשיו רק נותר לקוות שגם קורל תאהב (:



זהו להיום.
ארבעה פרוייקטים שונים ומגוונים. נהנתי (:

יום ראשון, 20 ביוני 2010

נועה יוצרת - קנווס, האפצ'י - קופסה לטישו

בדרך כלל אני יוצרת בלילה. פשוט כי זה הזמן היחידי שאני לא בעבודה או עם הילדות.
אבל לפעמים, אני מצליחה "לגנוב" קצת זמן כשהן משחקות עם חברות, או כמו שקרה אתמול, כשפשוט נתתי להן חומרי יצירה, והושבתי אותן על שולחן קטן לידי, ונתתי להן "לשחק" עם דפים וצבעים (:

נועה (בת 7.5) ביקשה קנווס. היה לי אחד קטן, 20X20. היא בחרה צבע אקרילי. תכלת.
צבעה, שטפה ידיים, בחרה דפים (לא להתעלף, נתתי לה לבחור מחבילה מאוד מסויימת שאני לא מתחברת אליה) ופאנצים, והתיישבה ליצור.
הכינה ה-כ-ל לבד, חוץ מהלב הגדול באמצע שביקשה שאגזור לה.
כל התכנון והביצוע, שלה. לא מיקמתי כלום, לא נתתי עצות. הייתי שקועה בשלי (:

הייתי בשוק כשראיתי מה היא הכינה, והבטחתי לה שאעלה תמונה לבלוג (:

החתימה שלה, "מנועה, ורק מנועה", מעידה על המצב בינה לבין עדי באותו רגע (:


ולנושא אחר לגמרי...
בשיטוטי בחנויות יצירה אחר רעיונות, נתקלתי בקופסת עץ לחבילת טישו מרובעת, עומדת.
נראה לי מדליק!

התאימו לי לפה צבעים קצת חזקים, והתיישבתי להשמיד דף מקסים - אויש כמה קשה לגזור דפים! (:





דופן 1:


דופן 2:

דופן 3:

דופן 4:

חלק מהרכיבים מודבקים בתלת מימד, וחלק בולטים, בכוונה, מחוץ לדפנות של הקופסה.

התחתית של הקופסא נפתחת, ומאפשרת להכניס פנימה קופסת טישו מרובע גדולה (:

יצא צבעוני ועליז, ולאור התלהבות ספונטנית של הגר, מצא אצלה בית חום ואוהב (:

יום ראשון, 13 ביוני 2010

החלפה לבנה

אם היה לכם איזה שהוא מושג כמה זמן, מחשבה וכסף השקעתי בהחלפה הזאת!!!
זאת ההחלפה הראשונה שלי, והיא הדירה שינה מעיני.

רעיונות - היו בשפע.
חלקם נפלו בשלב הביצוע - שלא הצליח.
חלקם נפלו בשלב הקניות - לא הצלחתי למצוא את החומרים.

מה הגיע לשלב הגמר?
אז ככה.

הגרלתי את ננה-בננה! בחורה מקסימה, ססגונית ומלאת שמחת חיים.
שיטוטים רבים בבלוג שלה, העלו כמה מסקנות :
1. היא תופרת מקסים, ועובדת המון עם ניר, ונראה לי שפשוט אין לי מה לתרום לה בשני התחומים האלה. היא פשוט "גדולה עליי".
2. נראה שהיא לא יודעת לסרוג קרושה, ושזה מעניין אותה, וזה יכול להיות כיוון טוב.

אז בצורה "הגיונית", החלטתי ללכת על קרושה (:
זה הרי סך הכל מאוד סביר. יש בעברי כבר שני כדורי קרושה שלמים (!!!), וכמה פרחים. אז אני כבר "מומחית", לא?
למזלי החיבור לקרושה התברר כיותר נכון מהחיבור שלי לתפירה, ונראה שאני נוחלת שם הצלחה יותר גדולה.

הפריט הראשון: קנווס לבן (טוב, נו, שמנת), במידות של 20X60, עם שלושה עציצים, הכל מקרושה.
הגודל של זה לא "עובר" בתמונה. היא יותר מרשימה במציאות (:


הדבר הכי מורכב פה לסריגה היה דווקא הסרט בתחתית התמונה.
ראיתי שתיים שלוש הדרכות על סרטים, ולא הצלחתי להבין אותן לעומק, אז פשוט אילתרתי לבד. יצא סבבה.

תקריב:

דודלינג משורה ארוכה של עני שרשרת, ושני עיגולים קטנים, אחד כקישוט לאחד העציצים, והשני כקישוט למסגרת, והתמונה מוכנה.

הפריט השני, סלסלת קרושה לבנה לפי ההדרכה של זיקוקית.
הייתה אמורה להיות לזה סלסלה שניה תואמת, אבל אחרי חיפושים בכעשר (!!!) חנויות שונות שמחזיקות צמר / חומרי סריגה - התייאשתי. פשוט לא יכולתי למצוא עוד חבל מקרמה לבן. באחת מהחנויות אפילו חשבתי שמצאתי, וקניתי 5 חבילות, וכשהגעתי הביתה גיליתי שהצבע שלהן לא לבן לגמרי כמו של הראשונה, והחבל יותר דק. איזה יאוש!

רק שתדעו, שהסלסלה ענקית. היא נראית קטנה בתמונה, אבל היקף הבסיס שלה כמו של צלחת אוכל גדולה.


בתפירה של ה"חבית" שמשמשת כביטנה נעזרתי בחברה שלי, ענת, מ"פיצקלה" (דברים מקסימים, תבקרו שם), שבאה עם הילדות והתגייסה להפיג את פחדי מהמכונה, שעד כה לא מתחבבת עלי, ודי תפרה לי את הביטנה (:
לאחר הרבה התלבטויות, החלטתי לא לתפור את הביטנה לסלסלה, כי לא הייתי בטוחה אם ננה בננה תתחבר לזה, או תעדיף את זה "גולמי". אז השארתי לה את האפשרות להחליט (:

ואז, אחרי שבועיים, החלטתי שאני לא אוהבת את הבטנה, ושאני צריכה משהו אחר. רך יותר.
אז קניתי עיגול עץ עבה, ציפיתי בנייר עדין, ורדרד רך עם נקודות לבנות.


ואז הצלחתי למצוא עוד קצת חבל. וסרגתי (כן, סרגתי עוד!!!) מכסה! וקניתי חרוז. וזהו, אני יוצאת להפסקת סריגה (:
אני הרבה יותר אוהבת את זה ככה (:





 מקווה שפגעתי, ושהדברים ישאו חן בעניה.

הכרטיס המלווה:



ובנתיים קיבלתי את ההחלפה הלבנה שלי.
להתעלף!!!! אין דברים כאלה!!!
מי שהגרילה אותי זאת יעל יניב, שתפרה לי (יש, יש, יש!!!) מעין סלסלה לחומרי קרושה, עם כיסים קטנים ומשגעים למסרגות, והכל מבדים מושלמים, ועוד הוסיפה ספל חרסינה עם תחתית, מעלף, שבתוכו כרית לסיכות. וכן, אפילו סיכות היום שם!!!! ולקינוח עוד חתיכת קרמיקה קטנה! תקשיבו, הרווחתי בענק. לכו לבלוג של יעל לראות תמונות!!!

ראיתי היום תוצרים של בנות אחרות שהשתתפו בהחלפה.
איזו השקעה! איזו כשרונות! איזה יצירתיות. בנות, אתן אלופות!!!

יום ראשון, 6 ביוני 2010

פעם שלישית גלידה - על שריטות, אתגרים ודפי אלבום

באחת הקומונות בהם אני חברה, הייתה החלפה של אדום כחול לבן.
מאחר ואני אוהבת להכין דפי אלבום, התיישבתי להכין עמוד.

הצבעים היו קשים מבחינתי.
אין לי כמעט שום דבר אדום. מצאתי רק עמוד אחד חלק לגמרי (צד אחורי של איזה שהוא דף...).
וגם כחול כמעט שאין לי. ומתברר שאפילו לבן מהודר - אין. רק דף לבן.

בחרתי תמונה של סבא שלי עם נועה, כשהייתה תינוקת.

אבל אחרי שהעמוד היה מוכן, אני הייתי סחוטה מבחינה רגשית, והעמוד היה קשה לי מדי.
קשה בצבעים. קשה בתוכן. אז החלטתי לא להגיש אותו.

חיכיתי קצת זמן, וניסיתי שוב.
הפעם בחרתי תמונה שהייתה מושלמת מבחינתי! עדי מטפסת על סולם, ומסתכלת למעלה, אלי, עם חיוך מושלם.
תמונה נפלאה. שמחה. כייפית.
חפישתי אלמט שיקפיץ החוצה את התמונה, וכשחשבתי על המדרגות, התאהבתי (:


הפתעה - גם הפעם התוצאה הסופית לא הייתה מספיק טובה מבחינתי, ובחרתי לא להשתתף באתגר.

אני חושבת שאם היה לי קרדסטוק לבן מדוגם, העמוד היה נראה הרבה יותר טוב, אבל לא היה לי ):

בכל מקרה, בזה תמו הניסיונות שלי להשתתף באתגר הזה. אלו פשוט לא הצבעים שלי ):


אבל, מאחר ולא יכולתי להשאיר ככה את התמונה ולהכניס את הדף לאלבום, התיישבתי להכין עמוד אחר לתמונה. סיימתי, הסתכלתי, וגם אותו לא אהבתי. אפילו לא ממש השלמתי אותו. אז אין תמונה.

נכון שכל אחד אחר כבר היה מתייאש? אני לעומת זאת התיישבתי עם התמונה, בפעם השלישית. הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא שהתמונה באמת פשוט עושה לי את זה, ולא רציתי להשאיר אותה ככה באלבום...
ועוד סיבה שעולה לי בראש - אני כנראה שרוטה לגמרי!!! (:


פשוט מאוד. לא מתוחכם, אבל לפחות הפעם אני מאושרת (:

ולסיום, גיליתי לאחרונה את הבלוג של Karenika שמכינה המון דפים, רובם לבנים. אני בעננים (:
אצתי רצתי וקניתי כמה דפים לבנים לנסות ולשחק בהם (:

התוצאה רחוקה מלהיות כמו אצל Karenika, אבל זאת התחלה, ואין ספק שמשהו בקרדסטוק הלבן מאוד חגיגי, ומקפיץ החוצה את כל הצבעים ששמים עליו.

שני דפים תואמים ממסיבת יום ההולדת של גיסי במבואות הירקון.
נדיר שיש לי תמונות, כי בדרך כלל אני הצלמת, אז אני בכלל מבסוטית (:



והכפולה שלו:




טוב, מי שהגיע עד הלום כבר מבין שאני מאוד פרפקציוניסטית, ומאוד קשה עם עצמי (:
אבל אני מקווה שזה יביא אותי לתוצרים יותר ויותר יפים (: