ליום ההולדת של מיטל היה ברור שאני צריכה להכין משהו בסגול. מיטל עושה הכל - נייר, תפירה, סריגה - אז מה כבר יש לי לחדש? ): בסוף החלטתי על קישוט שמיכת פיקה. בעיקר כי נהנתי כל כך להכין את השמיכה שהכנתי להגר ... שבלונת לב נאיבי (תודה ענת ), הרבה שאריות בדים (שוב, תודה ענת ), שמיכת פיקה סגולה, ולעבודה. גיליתי שכמעט בלתי אפשרי לצלם את השמיכה כמו שצריך. אז הנה החלק העליון שלה - שרשרת דגלוני לבבות. וניסיון נואש להראות קצת את הבדים של הלבבות: ובחלק התחתי של השמיכה, כקישוט בצד שמאל, שני פרחי לבבות: בסה"כ יצא חמוד מאוד (: ומאחר וכבר הייתי בשוונג, תפרתי לעצמי מפה. כבר מזמן אני מחפשת מפה אדומה עם נקודות לבנות. הקיר ליד שולחן האוכל אפור, וחשבתי שזה ישתלב נהדר. אבל לא מצאתי כזאת מפה בשום מקום. בביקור האחרון בנחלה מצאתי בד שאהבתי. כל מה שעשיתי היה לקנות חתיכת בד בגודל 150 סמ על 150 סמ, ולתפור מסביב לכל ההיקף סרט תחרה לבן (כבר אמרתי תודה לענת ?). מעט מאוד עבודה, ויצא מקסים! תובנות: שמיכה: 1. אני אוהבת לתפור אפליקציות. אבל - מאוד (!!!) ...

יש לי כוננית איקאה נחמדה. מעין כוורת של שורה אחת של תאים. היא נמוכה וארוכה. עומק 38 סמ, אורך 190 סמ. היא מונחת אצלי בחדר השינה בצורה שוכבת, לאורך הקיר, והתאים שלה משמשים לי כארון נעליים. הכוננית עצמה יוצרת מעין ספסל ישיבה. כבר ה-מ-ו-ן זמן שאני מתכננת לתפור לה מזרון. אז ביום חמישי נהנתי מיום חופש, וביקרתי עם אחותי בנחלה. קנינו מזרון ספוג עובי 4 סמ. בחנות היו מקסימים וחתכו לי מראש שתי רצועות לגודל הנחוץ. שתי רצועות - כי רציתי עובי. אחת על השניה הן נותנות עובי של 8 סמ. קניתי בד קנווס בדנדו, כזה שילך עם הכריות שתפרתי בזמנו ותכננתי לשים על הכוננית. וביום שישי התיישבתי לעבוד. וזה מה שיצא (: הצד הראשון עם פרחים וורודים: הצד השני עם פרחים בתכלת: ותמונה קצת יותר מקרוב: תובנות: 1. יצא מקסים!!! ממש ממש אוהבת (: 2. הכיסוי תפור מ- 6 חלקים. חלק עליון וחלק תחתון - באותו גודל. 192X40.     ו- 4 רוצעות בעובי 10 סמ כל אחד, שמהן יצרתי את הדפנות.     חשבתי שלעשות פה בוקסינג לא יצא מדוייק, וגם רציתי את התפרים בול בפינות, ולא באמצ...

ביום האחרון של הלימודים נועה ועדי אחרו לבית הספר. הסיבה? הם הצליחו לריב על התיק שאיתו כל אחת תלך. מתברר שמאחר ולא ממש לומדים ביום הזה, אפשר לבוא עם תיק קטן לאוכל ושתיה, ולא עם הילקוט. לנועה יש תיק שמיכלי תפרה לה פעם. התיק שהיא תפרה לעדי כבר לא שמיש. אז עדי רצתה ללכת עם התיק של נועה, ונועה כמובן רצתה אותו לעצמה. התוצאה? מריבה ): טוב, הייתה עוד תוצאה - הבנתי שאני צריכה לתפור לעדי תיק חדש משלה. נתתי לה לבחור את הבדים מתוך המלאי שלי ושל מיכלי. זה לא ממש הצליח. היא לא אהבה את הבדים האלה יותר מדי. מה שכן היה מפתיע זה שהיא ידעה בדיוק (!!!) מה היא רוצה. וזה היה התאור: אמא, תתפרי לי תיק פס פס. מה זה תיק פס פס? תתפרי לי פס, פס, פס.... כלומר, מה שאני הבנתי מזה היה שהיא רוצה תיק שהוא כמו טלאים, רק לא מריבועים אלא מפסים. עדי הרחיבה את ההסבר: הפסים צריכים להיות ככה (והראתה בידיים מלמעלה למטה) ולא ככה (הראתה בידיים מצד לצד). והיא גם בחרה נושא: עיגולים. עכשיו, לכי תמצאי בדים עם דוגמא של עיגולים שגם יכולים ללכת אחד עם השני בצורה של פס פס... ייאוש. בסוף מצאתי בד שהיא אישרה, עם עיגו...