כשראיתי את הבבושקה ש יעל ( הבית של יעלי ) הכינה לסמד ליום ההולדת, חשקה נפשי באחת בדיוק כזאת. אז סיכמנו על החלפה פרטית. כן כן. יעל מכינה ליעל (: יעל הכינה לי בבושקה מעלפת!!! אין, פשוט אין, על הדברים שלה (: ואני הכנתי לה קנווס במתנה. ואז, אחרי שסיימתי להכין את הקנווס, החלטתי שהוא לא מספיק והכנתי עוד קנווס (: הקנווס הראשון: כמיטב המסורת - הכפתורים תפורים. הצבעים שלהם מדורגים בכוונה (: והקנווס השני: הבבושקות גזורות שכבות שכבות ידנית לפי דף דוגמא שהורדתי מהאינטרנט, ועשיתי ממנו שבלונה. החלק שהכי שנאתי להכין היה הפה. כל כך קטן. איך אפשר להצליח איתו? (: יעל, תודה על החלפה מקסימה. מקווה שאהבת (:

טוב, אז מזה זמן מה אני תופרת. אולי תופרת זאת מילה קצת חזקה מדי, אבל אני בפרוש משתעשעת עם בדים ומכונת תפירה (: אבל, מהתיקים שיצא לי למצוא להן הדרכות לא מצאתי משהו שרציתי להכין בשבילי, ליום יום. קודם על כי  אני חייבת שלתיק תהיה סגירה מלאה = ריצרץ. מה לעשות. אני פרקטית. ואני אמא לילדים (: ולזה נוסיף שאני צריכה יותר תאים. את גזרתי בדים, והמצאתי גיזרה, ואני מאוהבת. מזה שבוע אני הולכת איתו. והוא פרקטי ונוח. עכשיו רק נותר לי להכין אותו בבדים יותר בוגרים (: אז כל מני הערות: 1. הגזרה שלו טרפזית. בכוונה. חשבתי שזה יהיה יותר מיוחד ומעניין. ואני אוהבת את התוצאה. 2. את הבד קנתה לי אחותי האחת והיחידה בנסיעה שלה להולנד. 3. למעלה - הריצרץ המדובר. 4. למטה יש בוקסינג של 2 אינטש. חשבתי שבוקסינג יהיה יותר פונקציונאלי לתיק אישה, וגם יראה פחות כמו תיק ספריה. 5. תא פנימי, זהה לתא החיצוני של התיק. מבד אדום עם נקודות לבנות קטנטנות, מקושט בסרט תחרה. 6. אפשר לראות בפנים ובחוץ לולאה עם קרבינה. בלולאה הפנימית אני משתמשת ללא הפסק. מחברת אליה את המפתחות שלי ככה שהם לא ישחו בתיק (: 7....

מי לא מכיר את ברבימה ? תופרת, יוצרת מוכשרת. ו - הארנקים שלה מ-ע-ל-פ-י-ם!!! אז עשינו לה אמבוש קטן, וכפינו עליה סדנת ארנק. מה זה כפינו? לחץ נפשי ופיזי מתון (: אז בבוקר שישי שמח ומואר, נפגשנו 9 בנות ותפרנו ונהננו (: ויש תוצריםמקסימים. מאז רובנו כבר הכנו עוד ארנק אחד לפחות, מה שמראה שממש אהבנו את התוצר, ושההדרכה של ברבימה הייתה נפלאה וברורה (: ברבימה הייתה מ-ד-ה-י-מ-ה. סבלנית, חייכנית, מקצועית. ותאימנו לי, 9 בנות פטפטניות - זה לא קל (: אני מחכה כבר לסדנה הבאה שלה (:

ליום ההולדת של רביד הכנתי לה קנווס . באחת ההזדמנויות כשנפגשנו היא סיפרה לי שהוא תלוי בחדר השינה, ושיש לידו מקום פנוי, כזה שממש מתבקש לתלות בו קנווס נוסף. לקח לי קצת זמן לחשוב על רעיון, אבל בסוף מצאתי (: הרעיון מבוסס על פרסומת שראיתי באתר Two peas in a bucket כמיטב המסורת, הקנווס צבוע בחום הכהה שאני כל כך אוהבת, גם כי אני מוצאת שהוא מקפיץ את שאר הצבעים החוצה, וגם כי הקנווס הראשון של רביד צבוע בצבע הזה, והם בכל זאת צריכים ללכת איכשהו ביחד... אני פשוט משוגעת על הציפורים האלו!!! המשפט יצא לא ברור בתמונה. מה שכתוב הוא: Once in a while, right in the middle of an ordinary life, love gives us a fairy tale. תקריב אחד, לא ממש ברור, אבל מראה את התלת מימד שבתמונה... הקנווס הועבר אל רביד על שליחה מקסימה. נילקי , תודה על השליחות (: מקווה שלא טירטרתי אותך יותר מדי. ונקודה למחשבה לסיום: כשנועה ראתה את הקנווס היא שאלה מה כתוב בו. תרגמתי לה את האימרה. היא הסתכלה אלי ושאלה:" אמא, לא מביך אותך להגיד משפטים כאלה?".

שרון רותם היא אחד האנשים היותר מוכשרים שיצא לי לפגוש. והדברים שלה כל כך לטעמי. לשמחת כולנו סוף סוף היא גם פתחה בלוג . אין מצב שעוד לא נכנסתם לשם, נכון? לסדנת תיק החיתולים שלה נרשמתי מיד. בחרתי בבדים של בנים, עם בד חיצוני רך מפלנל נעים וכייפי, כיוון שהתיק נמסר במתנה ל הגר , אמא גאה לתאומים קטנים, בתקווה שתמצא לו שימוש (: אני יודעת שאלו לא בדי תינוקות קלאסיים, אבל אין לי בכלל (!!!) בדים של בנים. אולי באמת הגיע הזמן לקנות קצת (: כחול פרקטי בחוץ - שיתלכלך כמה שפחות. אדום שמח בפנים - שבכל זאת יהיה צבע. קישור להדרכה ניתן למצוא בבלוג של שרון . במסגרת קדחת הבנטו, עוד חברה ביקשה ממני תיק גדול. הכנתי לה את התיק בבדים מעט יותר בוגרים מהסגנון הרגיל שלי, ואני ממש אוהבת את התוצאה. הכיסוי ביטנה וכיס הפנימי. אפשר לראות פה שאת התיק הזה הכנתי לפי הסבר של שרון רותם (כן, כן, אותה אחת מלמעלה) איך לתפור את התיק כך שהתפרים הפנימיים שמחברים בין הכיסוי והבטנה לא יהיו גלויים. אין מה להשוות את התוצאה. ממליצה בחום.

ליום ההולדת של הגר התיישבתי להכין ברכה. אבל מה, מאחר וכרטיסי ברכה אינם חביבים עלי במיוחד, חיפשתי דרך לעשות משהו אחר. הרעיון לפרוייקט עם עיגולים מחוברים כבר מסתובב לי הרבה זמן בראש, וזאת הייתה הזדמנות להוציא אותו לפועל. הברכה מורכבת מ- 9 עיגולים דו צדדיים, מחוברים בניהם כך שהחיבור כמעט שאינו נראה. הפתיחה של הברכה אינה בצורת אקורדיאון, אלא כך שבסוף מתקבל משטח. הגודל של הברכה פתוחה יוצרת כמעט דף של 30 על 30. כל עיגול כ- 8 ס"מ בערך. החיבור בין העיגולים עם ניר דבק שקוף - שמודבק בין שתי שכבות הנייר (לא מעליהן!). העיגולים כל כך צמודים שבפועל לא רואים אותו. ניסיתי להעביר את זה קצת בתמונות... הכרטיס סגור: הכרטיס מהצד לראות את הנפח שלו: מאחר ורציתי את הכרטיס עם מעט מאוד נפח, מיעטתי להשתמש בדברים בולטים כמו תלת מימד, כפתורים, סרטים וכו'. התבססתי בעיקר על מדבקות, ניירות, ורב-אונים... הפתיחה של הצד הראשון:  כל הצד הראשון פתוח כולו: ועוברים אל הפתיחה ההדרגתית של הצד השני: והצד השני פתוח כולו: תקריבים. יש פאות שאני יותר אוהבת, ויש כאלו שפחות. מאחר ...

החינה של מיטל היה מאורע מיוחד עבורי. כן, כן, אף פעם לא יצא לי להשתתף בחינה (: הבאתי את המצלמה, ויצאתי עם ערימה של תמונות מ-ט-ר-י-פ-ו-ת!!! שלל הצבעים, השמחה, התלבושות. wow!!! אין לי מילים לתאר את האוירה. כצלמת חובבת פשוט חגגתי. מיטל נראתה מדהים. חייכה וצחקה כיאה לכלת השמחה. האוכל היה נהדר. האוירה הייתה שמחה. הכל מושלם (: כשראיתי את התמונות החלטתי שאיכשהו אני מכינה לה מיני אלבום למזכרת. הארוע היה ביום רביעי, ומסיבת הרווקות הייתה ביום שישי. רציתי להביא לה את המיני כחלק מהמתנה. כן. בטח. איכשהו. מה אפשר לעשות ביום וקצת? ביום חמישי רצתי לפתח תמונות, ועבדתי על המיני ביום חמישי ושישי.... וזה מה שיצא (: מיני אלבום בגודל 10X10. התאים לי בדיוק כך שצד אחד בכל כפולה היא תמונה בלבד. מיני מינימלי, עם מאטינג שחור, וקישוטים בעיקר גזורים. ואי אפשר בלי קצת תקריבים (: האמת, הוא יותר מרשים במציאות מאשר בתמונות, אבל אתם יכולים לחוש קצת מהאוירה. מיטל יקירתי, שיהיו חיים משותפים מושלמים עם אבנר (: