שלוש חברות - הילית

אנחנו חברות ממש מתחילת הלימודים באוניברסיטה.

היינו בנות 21 כשהכרנו.

עברנו ביחד לימודים, מבחנים, חתונות, לידות, ילדים, בעלים, חגיגות, הלוויות... ועוד מלא דברים בין לבין.

אני חגגתי ראשונה את היום הולדת העגול הנוכחי.

עכשיו היה תורה של הילית.

אז יחד עם חדווה הכנתי לה מארז של 3 אלבומי פוליו דק V2.

אלבום לכל חלק בחיים.

אלבום לתמונות עם השבט מבית אבא אמא.

אלבום לתמונות מבית הבעל והילדות.

ואלבום שלישי לתמונות מעולם החברים.

יצא מארז מרגש עד דמעות.

המארז:

קופסת ציפבורד ענקית בערך בגובה 12", רוחב 9" ועומק 5".

העיצוב הוא ערבוב טעמים אישיים של חדווה ושלי (:

המכסה:

והנה הקופסה פתוחה:

משלושת האלבומים אני מצרפת לכן רק תמונות לדוגמא כדי לא להכביד (:

האלבום הראשון:

אלבום משפחת אבא ואמא.

כריכה:

האלבום פתוח:

המפל הגדול מימין הוקדש לתמונות ילדות:

הכרטיסיות שבתוך התיקיה הפנימית:

השער מצד שמאל:

המפל הקטן בצד שמאל:

כרטיסיות הטאבים מהכיס הגדול משמאל:

והכריכה כולה:

האלבום השני, תמונות מחיי הנישואין. הבעל והילדות.

כריכה:

האלבום פתוח:

המפל הגדול בצד ימין מוקדש לתמונות מחיי הזוגיות של הילית ורונן.

כן כן, שכחתי לצלם ):

השער משמאל והמפל הקטן מכילים תמונות עם הילדות:

כרטיסיות הטאבים משמאל - כהשילדות היו קטנטנות:

והכרטיסיות בתיקייה מלאות גם הן בתמונות משפחתיות:

האלבום השלישי הוקדש לתמונות חברים לאורך השנים:

הכריכה:

פתוח:

המפל הגדול הוקדש לתמונות של שלושתנו לאורך השנים:

המפל הקטן הוקדש לתמונות עם ענת, חברת ילדות של הילית:

השער משמאל הוקדש לתמונות עם חבורת החברים הגדולה שלהם:

כרטיסיות הטאבים הוקדשות לתמונות עם עירית, חברת ילדות נוספת של הילית (:

הכרטיסיות שבתיקיה הוקדשו לתמונות של חברים שונים נוספים לאורך השנים:

והכריכה כולה:

תובנות:

1. אחד הפרוייקטים היותר גדולים שיצא לי להכין. וזה אישי ומרגש.

2. פרוייקט כזה דורש הערכות מראש. התחלנו להתארגן בשמן, כמעט חודשיים לפני יום ההולדת. כל זה לא היה קורה ללא עזרה מהמשפחה של הילית (רחל, דנית וניב), ורונן, עירית וענת, שעזרו עם סינון מיון והשגת התמונות.

3. היה מאוד קשה לבחור תמונות. סינון התמונות (200 שהודפסו מתוך כ- 500 שהשגנו) לקח לנו שעות על גבי שעות.

4. היה משעשע לראות אותי ואת חדווה עובדות. שנים חיכיתי להכיר לה את התחום. ובסוף יצא שהפרוייקט 

לחוץ, ומסכנה, בקושי נתתי לה לנשום. עבדנו בעיקר בערב ובלילה. כשחצי מהזמן אנחנו מתווכחות על איזה מדוגם יושב איפה, מי זה מי (חדווה תמיד צדקה. אני לא מזהה פרצופים), ומה יותר יפה (:

האתגר הכי גדול היה הקופסה, אני חשבתי על משהו אחר, וחדווה ממש רצתה כזה. קיטרתי כל הדרך, ולא בשקט. במיוחד כשחדווה בחרה את דף המסגרות לבסיס הקופסה, ואמרה שמקשטים את המסגרות עם מדבקות!

אבל בסוף אחרי הכל, יצא מארז משגע ומרגש מאוד (:

5. מתוך הנחה שהמארז יכנס מייד לארון (בואו נהיה מציאותיים), המדוגמים בקופסה מצופים בטפט מאט, כדי שהמארז יהיה עמיד לאורך השנים.

עכשיו מתחילה לחשוב על רעיון ליום ההולדת הבא, של חדווה, בעוד חודשיים. גם הוא עגול. אמאלה!