בסימן עיגולים

עוד כמה דפים לאלבום המשפחתי (:
הפעם - עיגולים.

דף ראשון:
לעדי יש שיער קצרצר. מסרב לגדול.
יום אחד היא ביקשה צמות. מה עושה אמא פולניה? מנסה לשכנע את הילדה שלא צריך - למה לחשוף אותה למקור לעוגמת נפש? אבל היא התעקשה. ומה אני אגיד לכם? צדקה. צדקה בענק!!!
למרות שהן קצרות, הן יצאו מהממות, והילדה קרנה מאושר.

והכפולה שלו:
צולם במסיבה שנועה החליטה לערוך לכמה חברות טובות.
קישטנו מאפיניס בבצס סוכר, שיחקנו חבילה עוברת - מעשה ידיה של נועה, אכלנו פיצות, והבנות היו מאושרות עד הגג (:

רק כדי לוודא שהמאפינס המהמם הזה לא יעבור לו בלי שתשימו לב - באדיבות הקריקט החדש (:

ושימוש נחמד לכפתורי הפימו מסדנת יום ההולדת שלי (:

דף שלישי:
לקראת סוף השנה התברר שבית הספר לא נותן לילדים תמונת מחזור שנתית.
החלטנו כנציגות הועד שלא יתכן לוותר על תמונה כיתתית. ועוד כיתה א'!
אז יום שישי חמים בתחילת יוני הגענו לבית הספר מצויידות במצלמות, וצילמנו את הילדים תמונת מחזור מסודרת, וכמה תמונות ספונטניות בכיתה. מזכרת נהדרת (:

העיגולים בראש העמוד, עם המילים "סוף כיתה א" הם בכתב של נועה. היא מאוד התלהבה לכתוב אותם בעצמה, וברוח נושא המזכרות, ברור שזה יעניין אותה בעתיד וישמח אותה לא פחות מהתמונות. אולי אפילו יותר (:

ותמונת המחזור:

 תובנות:
לא להאמין איך הדפים שלי השתנו עם הזמן.
כשאני פותחת היום את האלבום הראשון שהכנתי (עוד לא עברה שנה!) אני ממש לא אוהבת ולא מתחברת לחלק גדול מהדפים שם.
היום רוב הדפים שלי מבוססים על רקע מתון, אם לא חלק, מה שמאפשר לתמונות לקפוץ ולקבל את המקום הראוי להן. והקישוטים מכניסים את הצבע.
אני גם מקפידה להכין תמיד את הכפולות ביחד, ואז הן תואמות, וזה נותן לאלבום מראה הרבה יותר שלם.

אני מאוד אוהבת את שתי הכפולות האלו.
פשוט כייף לי ונעים לי להסתכל עליהן (: