לא עומדות מנגד

לקראת חד הפסח אופיר שילה ארגנה תרומת כרטיסי ברכה לעמותת "לא עומדות מנגד" - מסייעות לנשים במעגל הזנות.

נדיר שאני משתתפת בדברים כאלה. מתקשה לעבוד בכמויות.

אבל אופיר בת 15, ורוח ההתנדבות שלה נגעה לליבי.

נורית כליל החורש הציעה שנעשה ערב כרטיסי ברכה בזום. פתוח לכולם. וזה מה שעשינו.

נפגשנו בזום, מלא בנות, וכל אחת יצרה כרטיסים בביתה. חלק בצורה משותפת לפי הדגמה של נורית / שלי, וחלק לבד לפי ראות עינה.

מוזמנות להצטרף אל קבוצת הווצאפ שלי, כדי להצטרף לארועים כאלה בעתיד.

היה כייפי ומיוחד, וזה השלל שלי.

סדרה ראשונה:

חותמת תופסת את מירב השטח של הכרטיס.

מתברר שאין לי שום חותמת של חג שמח, אז בליית ברירה כתבתי ידנית. כבר אמרתי שאין לי כלום?

והכרטיסים כבודדים:

סדרה שנייה:

כרטיסי רצועות / וואשי והבלטות.

רצועת נייר ברוחב ¾", כשמעליה ומתחתיה חרצתי בלוח קיפול במרווחים של ¼".

סדרה שלישית:

הכנתי רקע אחד גדול בטכניקת Bokeh שנורית כליל-החורש לימדה אותנו. אח"כ חתכתי את הרקע לשלושה חלקים, ויצרתי מהם שלושה כרטיסי ברכה שונים. הפרחים עצמם הם מדבקות.

תראו כמה שהם יפים:

סדרה רביעית:

כרטיסי שאריות.

סדרה חמישית:

כרטיסים עם פאנץ פרח.

היה להם פוטנציאל להיות מהממים, אבל איכשהו הם מרגישים לי קצת כמו רעש בעיניים.

תובנות:

1. הכרטיסים קטנים. ממש ממש קטנים. גודל כל כרטיס 4" על 3". תאכלס זה מאוד פרקטי כי מדף אחד בגודל 12" מוציאים 6 כרטיסים.

2. את חיבתי לחותמות בשכבות (סדרה ראשונה) גילתה לי אפרת שטרסברג. הניסיון הראשוני היה כאן, ואני עדיין מתלהבת (:

3. ממש מתלהבת מהטכניקה של נורית. הכרטיסים הראשונים היו כאן, ושמחתי לחזור להכין עוד כמה.

4. כמו שאולי כבר ניחשתם, הסידרה שהכי פחות אהבתי היא החמישית. משהו בה לא עובד לי. אולי הקווקווים?